רגעים של תמימות

הבנתי מה העניין עם אביב,

המילים הנכונות שמתמזגות עם המוזיקה

זה כאילו נוסחה איך להגיע ללב שלי

ולשלוח מסר לעיניים שלי, להרטיב עוד פעם את הלחיים.

הרגש הזה שמתפרץ הוא בעצם מה שמנקה אותי

הוא מה שנותן לי כוח אחרי זה להמשיך הלאה.

מה שעוזר להכל לפעול זה המשפטים שמורכבים בצורה גאונית.

מילה מחוברת לשניה ויוצרת טקסט מושלם,

שאיכשהו תמיד אבל תמיד מתאים למצב הרגעי.

אם זה עצב או שמחה או אהבה או קנאה או שנאה,

תמיד זה משתלב לי עם המצברוח.

אביב = אלוהים!!!!

הוא חזר.

לחשוב על זה שהוא פה,

באותה מדינה איתי ואפילו באותה מושבה,

אני מתגעגעת בצורה שאי אפשר לתאר.

עריכה- הוא היה פה היום, העירו אותי,

חיכיתי לרגע הזה,לחיבוק הזה.

שמחתי ויש לךי מצברוח מעולה, מטורף.

התגעגעתי המון =\

"ואין סכין יותר חדה מגעגוע.."