רגעים של תמימות

במקום שאני עומדת לא רואים הרבה

מהמקום שאני צופה אין הרבה נוף

אני קבורה עמוק עמוק באדמה

מציאות בהכחשה, מציאות מוזרה

חלומות ותקוות יש הרבה

אבל אין במה להאחז

כי כלום לא יקרה וכלום לא קרה

חברים כבר אין, אין אפשרות לסמוך על אף אחד

הדבר היחיד הוא החושך שתמיד ישאר לצידי

לידי לא יעזוב אותי הוא ירדוף אותי

הוא יחנוק אותי ויסתיר אותי-מעצמי.

ושוב זאת אותה מערבולת, אותה הסחפות

בין אני לבין אתם,

השוני והקושי לחפר, לשנות.

אני תמיד ישאר עצמי ואולי יש בזה רע

את זה אגלה מאוחר יותר,

כרגע- יהיה לכם קשה לקבל אותי,

להשלים עם מי שאני.

חשוך לי כאן ואפל

ואין מי שיציל אותי,שיחבק ויאמר שיהיה טוב

כי אולי,

לא יהיה טוב,

לעולם.