נפגש בספסל

נשק על ידה, רכה לבנה.

ניסה לחרוץ בזכרונו את מגה ידה, לא ידע, עוד כמה פעמים יצא לו לחוש בה.

עלה לרכבת, רכבת צופרת ועמוסה.

עוד הרבה כמוהו עלו עליה, הרבה מדים כמו שלו.

הנשים הנשארו למטה מנופפות לשלום, חלק דמעו, חלקן שמרו בפנים את תחושתן.

צעקות, צרחות, בכי.

הרכבת נסעה, ואיתן גיבורים.

גיבורי מלחמה שבעוד ימים מספר שמם יוחרץ באבן.

חלקם יחזרו, וחלקם לא.

והנשים, יושבות בבית.

סופרות ימים ועוד ימים. מחכות לטלפון, כי יודעות שיבוא.

הן נשארות חזקות, לא בוכות, רק שומרות על הבית.

גיבורות בעצמן.

כי אלו, נשים של גיבורים שבעוד מספר ימים, שמם יוחרץ באבן.

ואותן, אף אחד לא יזכיר...

ואולי הוא כן רוצה?\:

.מצנר.