אני שונאת אותה. פשוט שונאת אותה. ולא, זה לא כי היא תפסה לי את הטלוויזיה, ולא, זה לא כי היא לקחה לי את החולצה האהובה עלי. על זה אני עוד יכולה להתגבר...
אבל היא פשוט חרא של בן אדם, אני הכי נחמדה אליה בעולם, נותנת לה דברים כשהיא מבקשת, עוזרת לה. אבל לי היא לא תתן כשאני מבקשת, ולי היא תגחח לי בפנים כשאני אבקשר איזו שהיא טובה, ולי היא תתן איזו הערה מגעילה סתם כי התחשק לה.
נמאס לי להביא לה מכות ואז לשמוע צרחות של "את פסיכית, את פסיכית". כי אני לא פסיכית. פשו נמאס לי לקבל את היחס המגעיל והמזלזל הזה כל פעם שאני עוזרת לה, או עושה בשבילה משהו.
היא חרא של בן אדם, והיא רבה איתי על שטויות, והיא עושה דווקא. מגבירה את הטלוויזיה כמו זונה, וכשאני אני אומרת לה שהחלשתי ושתחליש גם אז היא עושה דווקא ומשחקת אותה מתעלמת? כאילו פאק! את בת 19 לעזאזל, תעזבי את הבית וסתמי ת'פה.
אני מנסה לקחת לה את השלט מהיד בשביל לחליש והיא מביאה לי מרפק לפנים...מה נראה לה? שהיא לא תקבל בחזרה?
בקיצור, אני שונאת אותה, ובא לי לבכות. כי אני לא רוצה לשנוא אותה, אבל היא פשוט לא נותנת לי סיבה למה לא.
.מצנר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
