הוא נפרד ממני.
הכי מעצבן זה שהוא מודה שזה לגמריי באשמתו.
תמיד כולם מחפשים אשמים אחרים בטעויות שלהם ואני חושבת שזה מטומטם
כי מצד אחד כשמישהו אחר אשם בטעות כלשהי זה מוריד ממך את האחריות שבלתקן אותה אבל מצד שני הבעיה עדיין שם גם אם מישהו אחר אחראי להיווצרותה. על כן, אני מעדיפה להאשים את עצמי כך שכשיש בעיה אני אוכל לתקן אותה.
והנה, בעיה שאני לא יכולה לתקן ולא יכולה לשנות. זה מעצבן.
יש מצב קשה וזה לגמריי לא בשליטתי.
כנראה הייתה טעות להכנס למע' יחסים עם מישהו שאשכרה יש לו מספיק שכל ואופי בשביל לשלוט בי ולזרוק אותי.
בכל אופן
זה היה, זה נגמר
ועכשיו מתחילה תקופה חדשה
האביב מתחיל להראות סימני חיים, הציונים שלי עולים, המשקל שלי יורד...
מה רע בעצם?
זה לא שלא תהיה לי אהבה,
כי תהיה לי.
אהבה לריקוד, אהבה לחברים, אהבה למשפחה (בדרך מעותת כלשהי), אהבה למזג האוויר, אהבה לעצמי, אהבה לחיים.
למה למקד כלכך הרבה אהבה בדבר טיפשי ושולי כמו בן זוג?
מתחילה עכשיו תקופה חדשה שלא יהיה לה כמעט שום קשר לחמשת החודשים האחרונים.
ויהיה טוב
יהיה פשוט טוב
אני אופטימית, אבל שמחה אני לא.
אז אם יורשה לי, אני לא רוצה לעשות את עצמי שמחה בשבילכם, כי ממש אין לי כוח וכי לא כולכם שווים את זה.
שבת שלום.
אופטימית למרות שהמצב מסריח. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
