http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492Seize the day, or die regretting the time you lostheCopyright 2026 שולה בקטנה :]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13440093<div align="right" dir="rtl">ככה זה כשאתה לא מי שאתה רוצה להיות. יש חלל, אני חושבת, בין מי שאתה למי שאתה רוצה להיות. נפער חלל. וכמו שאנחנו כבר יודעים, האדם לא מסוגל פשוט להיות חלול. אז דברים מבחוץ נכנסים וממלאים אותו. או שהוא מכניס לתוכו כל מיני דברים. ואז תלוי איזה אדם הוא, כן? הוא אופטימיסט? או פסימיסט? או דעתן או כעסן או נרקסיסט או שהוא עצלן? ואולי כל אלה הם אותו הדבר בסופו של יום. כשיש פער בין מי שאתה למי שאתה רוצה להיות. ואז אתה משכנע את עצמך שאתה בדרך לשם ושזה פשוט לוקח זמן. ואז זה לוקח יותר מדי זמן אז אתה משכנע את עצמך שניסית ופשוט לא הצליח לך. ואז אתה מאמין לעצמך אז החלל המדובר מתמלא בכעס. ובהתחלה אתה כועס על עצמך. ואז אתה פשוט כועס. ואז אתה שונא. כי אתה לא מי שאתה רוצה להיות, כן? אז אתה שונא את כל מי שהוא כן מי שהוא רוצה להיות, שונא את כל מי שהוא כן מי שאתה רוצה להיות. ואנשים מחייכים סביבך, ואתה שונא אותם, כי הם מחייכים כמו שאתה רוצה לחייך. שונא אנשים כי הם יפים. ואתה לא במקום שאתה רוצה להיות בו אבל אתה לא תקום ותלך לשם. ממש לא. אתה תשאר איפה שאתה, ותשנא את מי ששם. ואת מי</div>Wed, 29 Aug 2012 18:44:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13440093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=13440093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13175261<div align="right" dir="rtl">תמיד אני נכנעת לבדידות ונותנת לה להפוך אותי בעדינות לדבר שאני שונאת יותר מכל. כל השנים חינכתי את עצמי להיות לעצמי. לא להתגעגע. לא לכמוה. לא לרדוף. וזה הצליח. אבל משום מה, אני לא יכולה להפסיק להתאמן על זה. אני מחפשת צרות. יושבת מול מסך המחשב או מול בחור חביב בבר או שעתיים בטלפון ומחפשת צרות. ואם הוא לא דורך עליי מספיק חזק אז אני דורכת עליו. ואם הוא טוב אליי אז הוא לא מעניין. שום דבר לא טוב מספיק בשבילי ואני לא טובה מספיק בשום דבר. אני מתבוננת באחיין שלי בן חמשת החודשים ולא מבינה, איך מיצורים כאלו פשוטים ואימפולסיבים ואהובים, שצוחקים כשמצחיק ובוכים מרעב או משעמום, כאלה טהורים ותמימים, אתה יכול להפוך לדבר כל כך לא מאוזן, שקול, מורכב, מעיק? ומנין הרשע מגיע? יתכן שלמדתי יותר מדיי? שאני מבינה אנשים טוב מדיי, והם צפויים לי ומשעממים אותי? אפילו אני צפויה לי ומשעממת אותי. והכי מעיק, שאני צריכה מישהו שיתקן את זה.</div>Mon, 26 Mar 2012 23:44:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13175261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=13175261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13013728<div align="right" dir="rtl">אני משתוקקת ליום אחד שבו אני אוכל להיות איזושהי רוח, שלמשך יממה אחת אני אוכל לראות את עצמי מהצד זבוב על קירות חדרי שלי, איך אפשר להסתכל כל כך הרבה זמן במראה, לשפוט עצמי על כל מילה שלא הובילה לאן שכיוונתי, לגבש את עצמי לכדי קריסטל של מטרות ורצונות ממומשים, ועדיין לא לדעת איך אני נראית? ומה אני באמת שווה? ואיך התהליכים שאני עוברת כאן בפנים מניבים תוצאה, אם בכלל? כמה אני עוד ארדוף אחרי עצמי? אחרי השלמות? כמה עוד אאסוף את השברים? וזה מעגל מרושע עם שני קטבים שאחד מהם אומר לשחרר, לתת לזה להיות, לנטרל את השלילי והשני מפריע לי לוותר, לוחץ, אנאלי, כופה עליי לא לעזוב ואני רוצה כבר להצליח לעשות את הדבר היחיד הזה שתמיד רציתי ומעולם לא הצלחתי אני יכולה לעשות הכל אני סופרוומן וזה הקריפטונייט די כבר.</div>Mon, 23 Jan 2012 15:03:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=13013728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=13013728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12764414<div align="right" dir="rtl">תמיד האמנתי בקארמה אבל ברגעים כאלו, זה נדמה שהתפישה שלנו לגבי מה טוב ומה רע היא שגויה לחלוטין. לפעמים אני מועדת להאמין שטוב להיות רע רע להיות טוב מה זה רע בעצם? האם זהו אדם שמוצא הנאה בסבלו של אחר? שמפיק תועלת מחסכיו של אחר? שדורך על אחר כדי להשיג את מבוקשו? כי אם כן, "רע" פירושו אגואיסט. אדם שעושה הכל בשביל עצמו. ואולי אין בזה שום דבר רע, אולי כולנו רעים בעצם, מרושעים. אוהבים את עצמנו עד אין קץ והרי תעשה הכל בשביל אדם שאתה אוהב, במיוחד אם האדם הזה הוא אתה עצמך. ואולי "טוב" פירושו מטומטם. ואני לא יכולה שלא להרגיש נבגדת ע"י הקארמה ולהרגיש מטומטמת בנוסף לכל אני לבד היחידים שנותנים לי כח נמצאים במרחק של זמן וקילומטרים ממני ואני רק רוצה שזה יהיה מאחוריי</div>Sun, 25 Sep 2011 03:11:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12764414http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=12764414http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12733019<div align="right" dir="rtl">בסופו של דבר מה ששובר זה הדברים הקטנים כמו למצוא שיש ליד הכיור מברשת שיניים אחת בלבד, והיא שלי כמו למצוא את כל סלי הכביסה ריקים, את כל הבגדים מקופלים בפלס מושלם בארון שלי למצוא את האור הקטן שבחדר של שי עוד דולק, את הטלוויזיה שלה עוד דולקת ומשדרים סדרה שהיא אהבה ויש איזה חצי עוגה במקרר ושאריות מהעוף של יום שישי והבטחה שלא קיימתי כבר איזה שנה זה כאילו הן עוד פה. לפני שנה אם מישהו היה אומר לי שיום יגיע וחצי מהמשפחה שלי תהיה מעבר לים, הייתי צוחקת, זורקת איזה "כן אה?" וממשיכה הלאה... אבל אמא שלי לקחה את אחותי הקטנה ונסעה לאחותי הגדולה וההרה שבפלורידה היותר מדיי רחוקה. וזה שינוי עצום. וזה שינוי טוב. וזה שינוי שלא הבנתי את המשמעות שלו עד הרגע שהוא קרה, עד שכל הדברים הקטנים הגיחו מכל פינה בבית הגדול-יחסית-למספר-נפשות הזה ודקרו אותי כמו שברים של כוס זכוכית שנפלה ונשברה ולא יכלתי לעשות כלום כנגד הדבר. כמו כל געגוע, גם זה ידעך זה סתם הזוי כרגע ואני כועסת עליי ממש</div>Wed, 07 Sep 2011 02:45:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12733019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=12733019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12670737<div align="right" dir="rtl">יש בנות שנכתבו עליהן מליון שיריםהמון פרחים נבלו בתוך אגרטל מאולתר בחדרן הרבה חיוכים הצטיירו בגללן ונמחקו זמן לא רב לאחר מכן והן הולכות ברחוב ומסובבות ראשים והתנועות שלהן עדינות, מדוייקות, כמו שורטטו במחוגה במיוחד בקוטר של הלב שלך ויש להן תמיד ריח טוב, והן תמיד הראשונות שתראה בחדר מלא נשים והן לא שנונות, והן כשרוניות בכל דבר, והן לא מגושמות וכשהן מגושמות זה חמוד. ואתה תצחק גם אם לא מצחיק ויהיה לך כיף והלב שלך יחסיר מספיק פעימות בשביל שלעתים אפשר יהיה לקבוע מוות הן אף פעם לא דועכות, ויש בהן קצת מהכל וקצת כלום ה'הכל' הוא בדיוק כל מה שצריך בשביל לטאטא מחשבות רעות מהראש שלך ובדיוק הכלום הזה שגורם לך לרצות עוד ממנו כדי שתוכל להיות זה שימלא אותו והיית רוצה להראות אותן כבר לאמא והיית רוצה לחשוב שיש משהו שונה במגע שלהן והיית רוצה לחשוב שאין עוד אחת כמוה בעולם תקנא בשלמות שלה, ואת הפגמים שלה תאהב יותר מכל ותשנא כמו שלא ידעת שנאה מעולם ותרגיש כאילו גם לא תדע שוב ותפחד לאבד אותה ותאחז בסיב השערה והיא תאכזב אותך אבל אתה לא תשכח אותה ותספר לחברים שלך שהיא מאכזבת והם</div>Mon, 08 Aug 2011 00:57:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12670737http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=12670737http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12424303<div align="right" dir="rtl">קוראת כמה חודשים אחורה וחושבת כל כך אחרת מפעם כמה מרמור היה טמון בי וללא סיבה כמעט. בדיעבד. כל ההתבגרות שלי פרוסה כל כך יפה בבלוג הזה שאני לא יכולה לעזוב אותו גם אחרי שנה שלא כתבתי כלום, אבל דאגתי לבקר כל כמה חודשים. דברים שכתבתי עליהם, שהמילים שבחרתי מעבירות רגש מדוייק, נשכחו מלבי ונשארה רק ההרגשה... זה היה קיים, אני יודעת, אבל אני לא זוכרת מה זה בדיוק היה. כיף להרגיש ככה. החיים כרגע? תפקיד בצבא שאני אוהבת בכל רמ"ח איברי, תפקיד מוערך, לא שגרתי, שאפשר רק להתמקצע בו מפעם לפעם ורק להתקדם, אבל משום מה- לעולם לא אפסיק לפחד מהתפקיד הזה. מכמה שהוא יכול לבנות ולמוטט אותי בו זמנית. עם אהבה לא אהבה שכזו, שכרגיל תובעת ממני תיעוב עצמי קטן, מבוסס ללא ספק. אבל הוא לא תמיד שווה את זה. עם חברים שכמעט שכחתי כמה הם באמת גורמים לי להרגיש בבית, כמה הם באמת יקרים לי ואולי גם אני עדיין יקרה להם למרות ההזנחה. עם משפחה שעומדת להתרחב (מעבר לים לצערי, ולשמחתי). עם אביב הפכפך שמתחיל להפוך לקיץ, ואם יש משהו שלא השתנה זו הערצתי את העונה הזו. עם אכזבה קטנה, וחיוך ענק... והרבה שאל</div>Tue, 12 Apr 2011 14:21:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=12424303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=12424303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11769221<div align="right" dir="rtl">זה מדהים עד כמה שהצבא מוכיח לך שאתה קיים.שיש לך אופקים, ויש לך ידע, ויש לך קשיים.5 חודשים עברו מאז הגיוס שלי, בשבילם זה מעט. בשבילי זו תקופה. בשבילי, אדם יכול לקיים חיים שלמים ב5 חודשים. בתנאי שההגדרה לחיים שלמים היא לא חתונה עבודה וילדים ותשלומים. אלא, לאהוב, להפגע, לפגוע, לעשות טעות, ללמוד, להבנות, להשבר. להבנות מחדש. להצליח. להכשל.להצליח להכשל.את כל אלה חוויתי. 5 חודשים.אני אוהבת את צה"ל. אני אוהבת את ישראל. אני לא אוהבת להיות בורג לא משמעותי במערכת, אבל אני לא אהיה הרמטכ"ל. אז אני נותנת את חלקי והולכת. אני אוהבת את המדים. הם ירוקים ומכוערים, אתה לא יכול להתבלט, אנשים לא יכולים להתרשם מהמראה החיצוני שלך, אתה לא יכול להיות טווס, וגם לא ברווזון מכוער. לא להנה ולא להנה. אתה מכוער כמו כולם, ואם אתה לא מכוער אז אתה פשוט לא יפה.אני אוהבת את המדים.אנשים לא יכולים לראות איזה צבע אתה הכי אוהב, לאיזו קליקה חברתית אתה משתייך, לא יכולים לראות כמה כסף יש לך בארנק, או להורים שלך, לא יכולים לראות אילו איברים בגופך נאים יותר ואילו נאים פחות. אבל הם יכולים לראות את הסיכות שהוענקו לך, בתום מסלולים שע</div>Fri, 07 May 2010 23:41:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11769221http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=11769221http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11399222<div align="right" dir="rtl"> I settled down A twisted up frown Disguised as a smile, well You would have never known I had it all but not what i wanted 'cause hope for me was a place uncharted And overgrown You make your way in I resist you just like this You can't tell me to feel The truth never set me free So i did it myself You can't be too careful anymore When all that is waiting for you Won't come any closer You've got to reach a little more Open your eyes like i opened mine It's only the real world A life you will never know Shifting your weight to throw off the pain Well you can ignore it But only for so long You look like i did You resist me just like this You can't tell me to heal And it hurts remembering how it felt to shut down You can't be too careful anymore When all that is waiting for you Won't come any closer You've got to reach a little moreאני התפשרתיהזעפתי פנים במסווה של חיוךטוב, לעולם לא היית יודעקיבלתי הכל אך לא מה שרציתיכי תקווה בשבילי הייתה מקום ז</div>Thu, 19 Nov 2009 01:55:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11399222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=11399222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11193484<div align="right" dir="rtl">Leave me out with the wasteThis is not what I'd doIt's the wrong kind of placeTo be thinking of youIt's the wrong timeFor somebody newIt's a small crimeAnd I've got no excuse?Is that alrightGive my gun away when it's loaded?Is that alrightIf you don't shoot it how am I supposed to hold it?Is that alrightGive my gun away when it's loadedIs that alright?With youLeave me out with the wasteThis is not what I'd doIt's the wrong kind of placeTo be cheating on youIt's the wrong timeShe's pulling me throughIt's a small crimeAnd I've got no excuse להשאיר אותי בחוץ עם האובדן זה לא מה שאני הייתי עושה זה המקום הלא נכון לחשוב עליך זה הזמן הלא נכון למישהו חדש זה פשע קטן ואין לי תירוץ האם זה בסדר? לתת את הרובה שלי בעודו טעון האם זה בסדר? אם אתה לא תירה, איך אני אמורה להחזיק אותו האם זה בסדר? לתת את הרובה שלי בעודו טעון האם זה בסדר מצידך? להשאיר אותי בחוץ עם האובדן זה לא מה שאני הייתי עושה זה המקום הלא נכון לבגוד בך זה הזמן הלא נכון, היא מחלצת אותי מצרה זה פשע קטן ואין לי תי</div>Thu, 27 Aug 2009 12:14:00 +0200noomibob@hotmail.co.il (שולה בקטנה :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390492&blogcode=11193484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390492&blog=11193484