כשיגמרו השמיים...
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
ברירות מחדל
אני לא מרגישה יפה היום, זה לא חדש אני בדרך כלל לא מרגישה יפה יכול מאוד להיות שאני כן אבל אני אף פעם לא ארגיש יפה מספיק אני לא מצפה מכם שתפריכו את ההרגשה הזאת כי אתם לא יודעים איך אני נראית וסביר להניח שגם אם הייתם יודעים זה לא היה עוזר...
אני פשוט לא אוהבת את עצמי מבפנים ומבחוץ... ברירת מחדל.
אני תמיד מנסה להשתפר להשתנות...צריך להיות לי שלט under construction על הצוואר...
אני רוצה לאהוב את עצמי לקבל את עצמי אבל לא יודעת איך...
אני רוצה מישהו שיראה בי את מה שאני לא מצליחה לראות בעצמי שיאמין בי...
אבל אני יודעת שאני צריכה למצוא את זה בעצמי קודם...
אני כל כך עייפה מהחיים האלה... כלכך נמאס לי
יש בי עצבות שלא עוזבת..
ואז מדי פעם אני פשוט בוכה
זה נמשך כמה שעות ואז בבוקר אני מחליטה לבצע שינויים
אבל שום דבר לא קורה...
אני רוצה התחלה מחדש
להיות בנאדם שמח ולא רק שמח בכאילו
אני רוצה להאמין לחברים שלי להאמין שהם שם בשבילי ולא לפחד כל הזמן שמתישהו אני כבר לא אהיה רלוונטית בשבילם
התחלתי להתחשבן עם החברה הכי טובה שלי נפגעתי אחרי שהיא סרבה לצאת איתי כי היא לא רצתה לקחת מונית ולצאת...
נפגעתי מזה כי יום לפני כן קניתי לה שוקולדים בשבעים ומשו שקל סתם כי רציתי לעשות משו בשבילה... היא לא יודעת כמה זה עולה אבל במקרים כאלה אני בתוך תוכי רואה את ההקרבה רואה דאני מוכנה לתת בלי לחשוב ואנשים אחרים רק חושבים כמה ולמה...
ונמאס לי לתת מעצמי ולא לקבל תמורות...
| |
אני אתם והI-POD
אחרי יום עבודה ארוך במיוחד יצא לי לחשוב קצת על נושא שדי הזנחתי את ההתעסקות בו בזמן האחרון.. שאלות חצי קיומיות של מי אני ולאן אני שייכת.....זה התחיל מזה שהתחלתי לבחון את מי מהאנשים שעובדים איתי אני רוצה להזמין ליומולדת שלי... ומשם זה התגלגל למי מהם בכלל מכיר אותי ואת מי מהם אני מכירה?
כשהשתכרתי ועשיתי מעצמי צחוק במסיבה שהיתה, לאף אחד לא היה אכפת מספיק בשביל לעצור אותי, בימים שאחר כך אף אחד לא שאל אותי מה קרה באותו לילה שהתנהגתי בצורה כלכך לא אופיינית לי; ואז נזכרתי בימים הראשונים שלי בעבודה ואיך התעניינתי ושאלתי אנשים שאלות שאני בספק אם נשאלו עד הגעתי...
היום באוטובוס בדרך חזרה הביתה פתאום ראיתי את זה- באוטובוס צפוף עד אפס מקום מלבד קבוצת חיילים שעלתה ביחד ומן הסתם הכירו אחד את השני החיבור היחידי של האנשים שם היה לפלאפונים ואייפודים למיניהם...
ואז התחלתי להרגיש כמו נטע זר.. התעורר בי צורך עז לקשר למגע אנושי להתעניינות של מישהו זר בי לא דווקא במובן הזוגי-רומנטי של המילה אלא קשר כלשהו לאחר שהנסיעה הזאת באוטובוס הרגישה לי כנסיעה בין רובוטים...
אני רוצה שמישהו ישים לב כשאני שקטה אופן מיוחד או עצבנית באופן מיוחד או כל דבר אחר שהוא שונה מהרגיל ויתעניין אפילו לשם הסקרנות בסיבה לכך...
אז אני לא יודעת אם זה רק בגלל שאני "הזמנית" או בגלל משהו אחר או שככה פשוט אנשים היום מתחברים לפלאפונים אייפודים ומחשבים ושוכחים את עולם המציאות...
| |
דברים שעוברים לי בראש כשאני מצוננת
אנשים-נשמות טובות- מתעניינים מה קורה ביני לבין פאבל (ההוא מהמסיבה) אני לא יודעת מה קורה...
אני יוצאת משתי הנחות : אחת- גבר שמתחיל עם מישהיא שיכורה בחצי הכרה לא בהכרח מעוניין להכיר אותה
שתיים- אם הוא היה או עדיין מעוניין הוא יודע איפה למצוא אותי ימי המרדפים שלי עברו אני עובדת על שטיפת מוח חדשה " אני לא רוצה את מי שלא רוצה אותי"... שזה אומר לא לנסות לגרום להם להתעניין בי.. לא להתעלק... לתת להם לבוא אלי ואם הם לא באים משמע הם לא מעוניינים ולכן אני אמורה שלא לרצות אותם...
אני גם לא ממש בטוחה עד כמה ואם בכלל אני מעוניינת בו- אם הוא יפנה אלי יש לי ראש מספיק פתוח בשביל לתת לזה נסיון.......
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
lady_starlight בת: 42 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
