כשיגמרו השמיים...
|
| 6/2008
הבריחה להודו
ככל שהזמן עובר הודו הופכת בשבילי לנתיב הבריחה מהבית. כשהבית הופך למקום מצמצם ומחניק, כשאמי מרגישה שאין לי איך ולאן לגדול ולהתפתח פה יותר, כשאני רק שומעת מסביבי מה אני לא יכולה להיות אני מרגישה שאני חייבת לעוף מפה למקום ששם אני הכל.
למקום ששם ההחלטה של מי אני ומי אני יכולה להיות תלויה אך ורק בי, והכשלון אם יהיה, לא נעוץ באף אחד אחר חוץ ממני וגם אז הוא יבוא רק אחרי שאני אנסה ואלחם ואז לפחות אדע שעשיתי הכל ולא וויתרתי.
אני רוצה לטפס על ההרים הגבוהים של ההימלאיה גם אם יש לי פחד גבהים ואני לא בכושר שיא.
אני רוצה ללכת לאיבוד ולמצוא את עצמי מחדש גם אם אין לי חוש כיוון מפותח
אני רוצה לגלות עולמות- בעיקר את אלו שבפנים ולחזור הביתה עם הידע של מי אני עם הבטחון שלא משנה מה אומרים ההורים והחברים אני יודעת מי אני ומה אני יכולה לעשות.
אני רוצה ללכת בכיוון שאני בחרתי עם המפה שאני שרטטתי גם אם אף אחד אחר לא מצליח להבין לאן בדיוק אני הולכת.
בסוף הדרך שלי אני יודעת אני אמצא את התשובות לשאלות ששאלתי כל חיי.
| |
|  כינוי:
lady_starlight בת: 42 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
