אז סמינר פתי"ש. *שעד שהגעתי אליו, החל משעה 5 בבוקר הקאתי חטופות בכל מקום שהייתי בו החל מהיער, לבית כלשהו, לאוטבוס, לבית,לשבט נווה מגן ברמת השרון*
אוכל.
אנשים.
יחידות, דיבורים, דיונים.. כרגיל.
אני יו"ר תורן בטקס פתי"ש!#$%^%#$~!@#%^
לא זוכרת מה היה. אבל היה טוב.
נעם: "אתם פשוט בלה בלה בלה בלה"
אנוכי *מגלגלת עיניים עליו*
נעם: "למה את עושה לי ככה..?"
אנוכי: "לא יודעת. זה מעצבן אותי. שאתה מעביר ביקורת. ואתה צורניק. וכאילו, 'אתם'...."
נעם: "לא התכוונתי. אבל את צודקת. אני יכול להבין למה זה מעצבן אותך..."
פשוט נדיר. בשנייה אחת הוא שינה לי את כל התפיסה שלי ממנו ..
קיצר, גיליתי את נעם.
והאמת, היה סיום טוב.
לחופש, שהיה מלא בדברים הכי אדירים שהיו לי D:
כאילו, כל כך הרבה חוויות. וואו. באמת שאני לא מאמינה כמה קרה בחופש הקצר (יותר מבד"כ) הזה..
מה כאילו, לכתוב? טובנו.
-בית ריק במתן.
- קורס חמישיות.
- מנו.
- מחנה קיץ.
- קציצות.
-צפון עם החבר'ה.
-בית ריק לנדב.
- אילת
-מקס ברנר
-קיבוץ.
- כפר סבא עם כולם.
-סמינר קיץ.
-אילת.
אבל זה כזה דפוק. כי זה לא באמת רק מה שקרה.
היו כל כך הרבה צחוק, דמעות, כיף, שעמום, ריגוש, התפתחות, הבנה, התרחקות,התקרבות, מסקנות, הוכחות, רצונות, הגשמות.
בית לא ראיתי כמעט.
ישנתי וחייתי ביער, במלון, בקיבוץ, בעיר, ביישוב, בבית עץ, בבתים של אנשים אחרים ובשבט נווה מגן.
כשהיה לי זמן לאכול - אכלתי אוכל קר, חם, מבושל, מטוגן, עם חול, בלי חול ואוכל שיוצא 2 דקות אחרי שהוא נכנס.
הכרתי כל כך הרבה אנשים. צופיפניקים, קיבוצניקים, ערסים, חננות. ואפילו הכרתי אנשים שבעצם, הם לא חדשים. הגעתי לשלבים חדשים. גיליתי דברים ישנים שוב, מזוויות אחרות.
הצבתי כל כך הרבה מטרות ותכננתי תוכניות, ותכלס - הגשמתי אותן. בנוגע לצופים, בנוגע ליחסים עם אנשים, בנוגע אליי. (וואו. לא חשבתי על לימודים בכלל.אפילו לא קצת)
נפגעתי. פגעתי.
פאקינג איבדתי, והחזרתי, את החברה הכי טובה שלי.
אז כן, אפשר לומר.. היה.. היה קיץ עשיר בהחלט.
בלאוצ', שוואלה, לא מוכנה עדיין לשנה החדשה, אבל היא פשוט תצטרך להתמודד עם זה ברגע שהיא תגיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
