http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372למה?! כי בא לי. ואני תמיד עושה מה שבא לי. [טובנו כמעט תמיד...]heCopyright 2026 בלאוצ'. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/72/73/38/387372/misc/8864970.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11733544<div align="right" dir="rtl"> בעודי לומדת לספרות מצאתי ממצאים ארכיאולוגיים שניתן למצוא להם הסבר רק כאן, אי אז מזמן... האמת - התאכזבתי! אבל זה מה שהוביל אותי לכתוב קצת.. כי למה לא? מסתבר שאני כותבת הרבה. לאחרונה.. מסתבר גם שביקשתי מאמא פסיכולוג. סתם כי באלי לדבר *ממ פרסומת לבזק פה..* פשוט בא לי לחפור. על הכל. על כל מה שהולך. ולהמשיך לדבר ולדבר... ולהציק. כמו שזה מציק לי. בראש. פשוט, לדבר, ושמישו יקשיב... וזהו. אולי יגיב בהתאם, אבל לא שיתחיל לדבר על עצמו.. אני לא מעוניינת בדו שיח. אני מעוניינת במונולוג. להוציא הכל, ואולי להבין קצת יותר... חני נחמיאס אומרת שזה לא בריא להעיק על אנשים עם הבעיות שלך, ושצריך לשמור לעצמך.. כדי לא להרעיל את החברה. אבל חני נחמיאס מטומטמת. באלי להיות בטוחה, במה שאני עכשיו. במקום שאני נמצאת בו. בלי ספקות, ובלי "מה אם", בלי חלומות מוזרים או דמיונות של תרחישים אפשריים... בלי תקוות קטנות לדברים גדולים. בלי הצורך בדחיית סיפוקים.. ולא ע"י מימושם. באלי גם להפסיק לשקר לעצמי.. אבל כל עוד אני לא יודעת את האמת זה קצת בעייה.. נמאס לי לרגע אחד להיות בטוחה לחלוטין, אבל ברגעי</div>Wed, 21 Apr 2010 16:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11733544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=11733544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11404606<div align="right" dir="rtl"> תקופה.. מוזרה. הסיפור עם הדוקטור נגמר, נכון לעכשיו.. זה יכל להיות בכיף unhappy ending. יש הרבה דברים מסביב.. דברי רעים. לא, רע זה לא המילה.. מאכזבים. וגם אנשים.. ושוב ההרגשה שכולם, כולם טיפשים. מרוכזים בעצמם.. אף אחד לא מבין את מה שלא אומרים, גם כששואלים ויש שתיקה. זה.. אני אשמה. אבל אני ואנשים, זה תמיד היה סיפור כאוב. והביטחון שנבנה, האמונה.. ה.. לסמוך על מישו שיהיה שם.. גם זה נפל. אבל אני .. עקשנית כמו פרד. אני אבנה מחדש.. מסתבר שלא כזה קשה לפורר בטון. לאט לאט. כשנגמר לו עוד יום ועדיין לא מצאתי מקום להיות בו דרך הבית הארוכה וזה נראה חסר תקווה לזרז את התנועה. והדמעות יורדות פה הרבה דמעות יורדות פה כשנגמרות לי המילים ונראה לי שאין לי דבר חכם להגיד אני מגלה שהם טועים ואז אצלך אני מוצא כמה מילים שמור על האמונה היא תשמור עליך ער אל תישבר כך היא אמרה היא תשמור עליך ער אל תישבר רחוב ראשי בניו יורק הלכתי לאיבוד בין מסכים ומסכות ואיך מזה אני יוצא את חברי אני לא מוצא... שמור על האמונה. היא תשמור עליי? או.. תשבור? מה כן טוב? אופיר. אפיק.. או לפחות</div>Sat, 21 Nov 2009 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11404606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=11404606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11367161<div align="right" dir="rtl">הם הלכו. אני חושבת.. שהדבר הזה, החילופי תלמיידים... זה כל כך יותר מלהפסיק שבוע בצפר. זה יותר מלהכיר חברים ישראלים. זה גם יותר מלטייל ביד ושם, ת"א, בטירה, ברמת הגולן, בכינרת, בים המלח, במצדה, בירושלים.. זה יותר מלראות יותר מדיי דברים על צבא, להסביר, לסנגר.. זה יותר מלדון באמת בכובד ראש על הזכות שלנו להיות כאן, במדינה.. לנסות לשבור סטיגמות ודברים עולמיים. וזה יותר מדיונים על השואה. זה אפילו יותר מלצאת בכל ערב, לבתי קפה או ערב סרט אצל דנה או לקניון או וואטאבר, למרות שלמחרת אתה קם ב6.. זה גם יותר מלאכול ארוחת שישי עם שני גרמנים וחבר, ולא להפסיק לצחוק כל הארוחה... זה יותר מלראות שינוי מטורף באנשים, ולחשוב שאולי, אבל רק אולי, יש לך חלק בזה.. זה.. זה יותר. זה שילוב של הכל. יש לי כל כך הרבה להגיד.. אבל זה לא יוצא במילים. אני באמת חושבת, שזה כל כך הרבה יותר. זה לחיות עם בני אדם. במגרש הביתי, וכאורח. לראות הבדלים בין תרבויות.. וגם, דמיון. זה לשבת שיום שישי במן סוג של בית כנסת מוזר בת"אשמנגנים בוואף אחד שם לא דתי.. ופשוט לשיר. ולשמוח. בשפה שלך, לא שלך. זה לקום ולרקו</div>Wed, 04 Nov 2009 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11367161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=11367161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11349271<div align="right" dir="rtl">אומיגדוש. מורן רייטמן הזכיר לי על קיום המקום, וזה.. משעשע. שפעם אחרונה שכתבתי הייתהאחרי גרמניה ועכשיו הגרמנים פה!!!! אומיגאד. הגיעו היום... מה עבר מאז? ואהוווו.. לעולם לא תדעו. סתם. יש לי חבר. וילד. סתם. בלי הילד. אבל החבר כבר יותר מ7 חודשים. כןכן. אופיר. ג'ינג'י. וואטאבר. אני מרכזת צעירה. אלמוג, פרק בחיי שנגמר. או לפחות, נשאר קצת מאחור.. וחבל. כן. חבל. אז יש בקושי מורן רייטמן, בן וייס, בריגה, טומי, רואי וכו'... ממש בקושי. אבל עדיין יש. אחותי אכן בפנימיה צבאית. הקטנה. עדיין יש טלי ומורזוהר וציחי ואלה ונימי ושירענן וענבלי וחמודנה - תודה לאל! סנדוויץ' וחברים התקדם יפה, דעך, ושוב חזר... וזהו בערך.. סה"כ, דברים נשארו אותו הדבר... כשכותבים את זה ככה. אני אז אלך לישון, מחר קמים ב6. אה כן, אני נוהגת. בלאוצ'? וואו. זה מזמן לא כתבתי.</div>Tue, 27 Oct 2009 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=11349271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=11349271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10648575<div align="right" dir="rtl">הבלוג הזה נהיה מתיש. אבל חייבים לתעד. גרמניה. וויסבאדן. נראלי החלק הכי טוב היה הישראלים, והאנשים שהכרתי... ההכנה הסמינרים והבילוי עצמו - לא בבתים לבד עם הגרמנים.. אלא במאחורה של האוטבוס..שכונה. אז ראיתי דברים, נופים, סוגי אנשים יציאות לברים ואשכרה, הייתה לי את ההזדמנות להיות בחו"ל, פאקינג חו"ל, עם חברים שלי! לבד. כי המורות לא באמת שוות משו. אשכרה, למצוא את עצמך מסתובב בעיר, עם חבורת ישראלים שננטשו ע"י המארחים שלהם הולכים מסתובבים בחנויות שותים מדיי פעם, כי תכלס - מותר. בירה באמצע היום. נהנים.. ואז, בכוחות עצמיהם, לבד, מוצאים את הדרך לנקודת המפגש שלא היינו בה מעולם לפני כן. ע"פ הוראות קלושות, וגרמנים עילגים שלא יודעים מילה באנגלית זה נפלא. אה כן. ו.. יש לי .. טוב אח"כ. בלאוצ'.</div>Thu, 19 Mar 2009 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10648575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10648575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10602272<div align="right" dir="rtl"> וואו. היה אדיר. צבא. אשכרה צבא! הגעו. העמידו אותנו. חבורה עצומה של בנות מפונקות. עם התיקים עם הכל... בחרו רנדומלית אנשים שהיוו צוות. 17 בנות שאיתן ביליתי כל השבוע. אין טלי. אין ענבלי. אין שירהענן. אין בנים. זה היה ה-צוות הכי טוב שאפשר לבקש. היה פשוט טוב. הקשב (V בין הרגלים יהלום גבוה מאחורי הגב) שתפס לי את החיים!$% (שרירים) ריצות בפרקי זמן שבין 7 ל20 בשניות. תורנות מטבח. מסדרי בוקר. מדים. שיעורי נשק. שיעורי מורשת קרב (מור"ק) כן המפקדת. כן המ"מ, כן הסמלת, כן הממ"ח. אוכל זוועות. הפסקות. לא ראיתי את הכיתה כמעט. כדורעפניקים. מנות קרב. יום שטח. פזצט"א תג בצצ"ת טקס סיום אבאמא נעם חמוטל = המפקדת. היא אדירה. שבלול המגב שהצמידו לנו למשך כל השבוע. מימיות, חגודות מעילים הפקרת ציוד בשטח ליקויים מסדר המפקדת. באמת.. היה מדהים. ואני כל כך יכולה להגיד שזה תלוי בצוות. צוות 1 - יפות במיוחד.@$%^#$@!$@ צוות 1 - לא צריכים אף אחד! צוות1 - צוות 1! שיר לשבלול: השבלול כזה יפה אותנו משרת הרבהמנקה חדרים ועומד במסדרים! אנחנו אוהבות אותו כי אנחנ</div>Fri, 06 Mar 2009 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10602272http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10602272http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10574671<div align="right" dir="rtl">כל העניין הזה של קשרים. נשבעת לכם, אין לי כוח. אין לי כוח להחזיק שום קשר. כי גם סתם אנשים שאתה אפילו לא בקשר מחייב איתם דורשים!! כי הם קודם ידידים... שוואלה סבבה אחי, מדברים מדברים וכל האנרגיות שצריך להשקיע בלהסתיר, ולהפגש, ולקבוע, ולתאם, ולמצוא מקום, ולדאוג שלא יהיו משפחה או חברים אחרים בסביבה, ולראות איך משלבים את זה כשאתה בחברת עוד אנשים, או לבד, או לדבר בטלפון, סמסים, או אולי דרך המחשב...ואם בנאדם כזה באמת כל כך מדהים - למה אתם לא יוצאים כבר?! או מיליון דברים אחרים!! ובשביל מה? בשביל מההה?!#$ סעמק. אז על זה חשבתי היום בדרך לקניון מבצפר... וזה בכלל לא קשורררררררררררררררררררררררררר למה שקרה אח"כ. שכמו ילדה מפגרת. ממתי אני משתתקת?!#@% ממתי לי אין מה להגיד.? או לפחות אם אני לא מצליחה לנסח, אמורות להיות לי 400 מחשבות בראש... אבל לא. כלום. נדה. גורנישט. המוח שלי שבק חיים ברגע שהכי הייתי צריכה אותו. וכל הקטע הזה של לא לחשוב על כלום מראש... חרא. אם הייתי חושבת ומארגנת את הכל - אולי היה לי מה לענות. אבל גם זה מפגר. כי כשאני חושבת על דברים זה נכנס ל</div>Wed, 25 Feb 2009 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10574671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10574671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10550745<div align="right" dir="rtl"> אז יש אחלה חבורה שיוצאת למשלחת לגרמניה! סנדוויץ' וחברים בהחלט. ו.. היה סמינר. אורגיות כל הלילה. חדרים של 2 - וישנו 10 אנשים. כפיות בין נתב ליפתח. על מיטה אחת. בהחלט הזדהנו עם השואה... נשיקה משולשת עם ג'ינג'י וגבעתי. ובכלל, לא יודעת.. היה כזה טוב. עשינו מגילת אסתר מודרנית. ושנ"צים אורגיים מטורפים. ובלילה, שעות הם שיחקו משחקי צופים. בהדרכתי. "ערב הווי" בבצפר היה סרט יום אחד.. ובסיור של יד ושם הם באו איתנו, כל גרמניה. עם מדעית. בבית. בשטח שלי =) אין. אני פשוט חולה על זה. האווירה.. הייתה .. וואלה, לא יודעת. כאילו, כמו צופיפניקים. כמו.. חברים :X בלאוצ'</div>Wed, 18 Feb 2009 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10550745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10550745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10461070<div align="right" dir="rtl">atcually, I know it. This all thing was not my idea. you were'nt the one who got interest.. you were'nt one who .. you were'nt. you know it. damn. I know it so, remember.. you'r just great as you are. slide it.. don't make a drama. we know you can do it. 'cus.. we know you. and belive me... everything is gonna be allright. so.. let it be. ENJOY it. this is great. this is good. good for you. get opened to this.. even if it's not what you want the most. everything is happend for a reason פשוט שיר יפה.. You fingertips across my skinThe palm trees swaying in the windImagesYou sang me Spanish lullabiesThe sweetest sadness in your eyesClever trickI never want to see you unhappyI thought you'd want the same for meGoodbye, my almost loverGoodbye, my hopeless dreamI'm trying not to think about youCan't you just let me be?So long, my luckless romanceMy back</div>Mon, 26 Jan 2009 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10461070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10461070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10442867<div align="right" dir="rtl">חרא. עכשיו כתבתי שעה פוסט על כמה שהחיים יפים, והוא נמחק. אז סמינר הבטחה. חניכים מושלמים. שכבה 3&gt; שבט שחר שטיינר בלימודים סבבה... חוץ ממתמטיקה. אבל מילא. והתקבלתי למשלחת לוויסבאדן גרמניה שלא רצו להוציא אותי בגלל בעיות התנהגותתתתתתתתתתתת ושאני אוהבת אנשים ותכף יומולדת, ויהיה אדיר ושהמשפט "תפסת מרובה לא תפסת" די נכון... אבל בגלל שאני בקטע של מרובה, אז סבבה.. בקטנה. מתמודדים ונהנים ממה שיש. אז יאללהההההההההההההההה ימי הולדתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת בלאוצ'</div>Wed, 21 Jan 2009 18:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלאוצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=387372&blogcode=10442867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=387372&blog=10442867