Getting used to pain
And I take the first step of a thousand more to come |
| 2/2008
Look at the Sky
נכון תמיד נדמה לכם שכשמסתכלים אל השמיים בתוך העיר, אז פתאום אין כוכבים, וכשיוצאים אל מחוץ לעיר פתאום רואים את הכוכבים? זה לא בדיוק נכון. כשאתה חי את העיר, כשאתה חי בתוך העיר, תמיד אפשר לראות את הכוכבים. "לחיות זה אחד הדברים הנדירים - רוב האנשים פשוט קיימים". אוסקר ויילד. זה תקף גם על העיר - רוב האנשים סתם גרים בה. אני חי אותה. אני העיר עצמה. אני שכונות המצוקה, אני ההומלסים בפארקים, אני גורדי השחקים והכבישים והמדרכות והסמטאות.
אני היא העיר
והעיר
הוא
אני.
איך אני אוהב כשכל הסופ"ש פשוט אדיר, מהשניה הראשונה ועד האחרונה? חמישי בצהריים אני יוצא מהבסיס ותוך שעתיים מגיע לחיפה, כמה זמן שלא הייתי בחיפה... מחכה שעה של שקט ורוגע בארומה במרכז הכרמל, נכנס ל-ביט, דופק חזרה ראשונה לא מהעולם הזה עם ההרכב החדש-ישן, נוסע הבייתה, הולך לישון, קם אחרי 14 שעות, רואה סרט טוב, מנגן שעה וחצי טובות על הבאס, יוצא לאכול צהריים עם חברים, חוזר, לוקח את האוטו, אוסף את גוזלן ונוסע לתל אביב, רואה הופעה מטורפת של שלוש להקות שצריך לכלוא אותם על סעיפי רצח מרובים, חוזר הבייתה בשלום ובלי שום דוחות, מתרפק למיטה ישן עוד מספר דו ספרתי של שעות, קם, ממשיך לנגן, מסיים לראות את העונה השלישית של הפמליה, קופץ לבקר ידידה טובה מהמדור ובדרך מסתבך שעה בנצרת ונצרת עילית, נוסע להפרד מהמורה לבאס שלי (לשעבר) שכבר לא יכול ללמד יותר, קופץ לקומונה של חברים בש"ש, מבלה שם עד הערב, חוזר דרך אבא בשביל להחזיר לו את האוטו וחוזר הבייתה לסיים את World in Conflict שזה משחק ענק.
היה פשוט כ'כ כיף בסופ"ש, שאפילו לא כזה אכפת לי שהוא נגמר. נשמע טיפה לא הגיוני, אבל זה מסתדר אצלי.
תגידו, עד כמה זה מוזר שאני מת לעשות קורס ברמנים, אבל אני לא שותה אלכוהול?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
