צלקות.

על עורי, פרוסות.

אחת לכל פעם, מול העיניים.

לשטוף את הראש בזרם מחשבות

אתה חסר לי.

כשהלכת, זה לא היה רשמי, גם לא אמרת שלום.

למרות שיש סיכוי שלא תחזור.

זוכר שתמיד אמרתי לך שגיבורים לא בוכים? שיקרתי.

קשה לי, קשה לך, קשה לנו.

אנחנו כבר לא אנו, זה רק אני עכשיו.

זה רק אני, והקולות הקטנים.

הפסקתי לבכות, זוכר שהבטחתי?

עקרתי אותך ממני, חלק קטן בכל יום.

שותלת אותך מחדש, בכל לילה לפני השינה.

התמונה מטושטשת עכשיו, אתה כבר לא מתקשר.

אתה חלק ממני, אבל לא באמת.

חלק שהיה פעם שלם, ועכשיו זה מת.

קים.