http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508Old Love, New Idea...heCopyright 2026 קימברלי .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/08/55/38/385508/misc/19546351.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=12095844<div align="right" dir="rtl">היום מישהו זרק לאויר את המילה בלוג, ואז נזכרתי, יש לי בלוג. אז בחצי שעה האחרונה קראתי את כל הטקסטים שכתבתי פה, חלקם מלפני שנתיים, הרגשתי כאילו אני קוראת מחשבות של אדם אחר, כאילו הימים האלה מעולם לא היו. כמה זה מוזר, וכמה זה שונה, ואולי הגיע הזמן שאני אכתוב משהו אחרי המון זמן של שתיקה אז בנתיים, רק תמונה, עד שהמילים שרצות לי בראש יעצרו, ויתנו לי לקרוא אותן. ערב מעולה לחיפוי ולבלבול. </div>Mon, 11 Oct 2010 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=12095844http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=12095844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11597318<div align="right" dir="rtl"> אהוב שלי, אל תבקש הסברים תירוצים או סיבות אין לי שום דבר שתרצה לשמוע אין לי שמץ של מושג למה אני עושה את זה אבל משהו בפנים מרגיש לי רקוב, משהו אומר לי ללכת לעזוב שנתיים של ביחד, ולהתחיל חיים של לבד להניח את כל הזכרונות, את כל החוויות, ולצבור חדשים. אל תבקש ממני לנהוג בהגיון, כי ההגיון לא מנחה אותי הפעם זה משהו בפנים, והקול הזה אף פעם לא שקט ומשהו בי רוצה לעשות את הצעד הזה, למרות שאני אתחרט עליו. אין לי מספיק מילים להודות לך על תקופה מדהימה שנתת לי וכל מה שאגיד ישמע לך חסר משמעות כרגע, אני רק אומר שכנראה שום דבר אף פעם לא מספיק טוב בשבילי, ומטבעי תמיד ארצה יותר, אחפש עוד ועוד, למרות שלא תמיד אמצא. אני מניחה שהמילה סליחה מיותרת פה, כי אי אפשר לסלוח בלב שבור. אני אוהבת אותך בכל ליבי וגופי, ועדיין בוחרת ללכת.</div>Thu, 18 Feb 2010 13:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11597318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=11597318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11508043<div align="right" dir="rtl"> רציתי לומר דבר-לא דבר וזה מבעבע בי ובועט. מתפתלת, זוחלת, גאה וזקופה, מקווה, מתפללת הולכת ממך. לילות עטופים סדינים בשלים מלנכוליה זמנית ושממה. וקראתי. כרעתי. וצעקתי סליחה וחשבתי, והבנתי זו אשמתך. אז רציתי לומר דבר-לא דבר וזה מבעבע בי ונחלש. קים.</div>Wed, 06 Jan 2010 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11508043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=11508043http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11398045<div align="right" dir="rtl">להתעורר לבוקר בלעדייך, ידיים נפרשות על מיטה גדולה, מחפשות את חום גופך הריח שלך כבר לא על הכרית, שגרת הבוקר כבר לא מה שהייתה. האצבעות שלי מדמיינות את הדרך שהיו עושות על החזה שלך, את המשחק בשיער שלך, הלחישות. החיוך הראשון של היום כשהיית פוקח עיניים ומגלה אותי מתעוררת לצידך. וקרן שמש כבר לא מאירה עליי, לא מציצה מהתריסים. וריח בוקר כבר לא מסתחרר סביבי, אין ארומת אוהבים. והשם שלך מהדהד בראש שלי, המחשבה הראשונה של היום, מתעקשת להדחיק. ואיך דברים משתנים, ואיך הזמן עובר, ואיך שדברים משתנים. אז אני קמה לטקס הקבוע של ארוחת הבוקר, אבל אין בשביל מי לבשל. נזכרת שהיית אוהב את הלחם הזה, ואת הריח של הקפה, ואת העוגיות שהייתי קונה רק בשבילך. ותוך כדי שאני רוחצת את הכלים ומזמזמת בראש את השיר שלנו, אני נזכרת שהשיר הזה הוא בעצם שלנו, ולא סתם שיר. ואז אני מציעה את המיטה ולא מוצאת את הגרביים שלך זרוקות שם, כי הן תמיד היו נופלות לך בשינה. למען האמת זו אני , הייתי מורידה לך אותן, כדי שנוכל לשחק עם כפות הרגליים, למרות שאף פעם לא אהבת את זה. ואז אני עוצרת, פותחת את החלון, נושמת את הרוח וחושבת לעצמי-</div>Wed, 18 Nov 2009 17:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11398045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=11398045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11296756<div align="right" dir="rtl">הלב נאבק במוח, הפרס הוא ניצחון הלב זועק בכוח, אך המוח הוא הראשון המוח לא מפנה מקום לרגשות, צריך להיות ריאליים. והלב לא חושב בהיגיון, כי הוא יודע אהבה מהי. והקרב הזה סופו לא ידוע, והלבשולח אותות געגוע, חובט ובועט על המוח משתלט, הוא יעשה הכל למען האמת. שניהם נופלים למטה, שרועים על הזירה והקהל צועק ומריע, ונוצרת מהומה. אני היא השופטת, בקרב המיותר פתאום נשמעת חבטה בלב המיוסר, בוכה ומדמם הוא נכנע להיגיון עכשיו הסוף ידוע, קוראים לו כישלון. חזרתי .</div>Tue, 06 Oct 2009 13:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=11296756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=11296756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=10384874<div align="right" dir="rtl">"אם אני בשדה הקרב לחיים שלי יש משמעות. אני לא מתקלחת ימים שלמים, אני אוכלת מנות קרב, אני ישנה שלוש שעות בלילה, אני מתעוררת מקולות של ירי, אני יודעת שבכל רגע יכול לנחות רימון במקום שאני עומדת בו וזה גורם לי....לחיות. אתה מבין? לחיות, לאהוב כל דקה, כל שניה. אין מקום לעצב, לספקות, לכלום. נותרת רק אהבה גדולה לחיים". הזאהיר/פאולו קואלו המלחמה הזאת באמת גרמה לי להבין כמה דברים, כולם מסתכלים על זה מנקודת מבט פוליטית ומחפשים את מי להאשים, הם עסוקים כל כך בפחד עצמו שהם שוכחים להתייחס לשאר הדברים שהמלחמה הזאת הביאה איתה. כשיש אזעקה כולנו עומדים מחובקים, אחרי ששמענו את הבום אנחנו ממהרים להתקשר לכל האהובים והקרובים שלנו ולוודא שהם בסדר, הפחד הזה גרם לי להבין שאני כל כך אוהבת את האנשים האלה, שאני לא מוכנה לוותר עליהם, שהם מקור האושר שלי. אני לא מתכוונת לוותר על מקור האושר שלי, למען האמת אני מתכוונת לשאוב ממנו אושר בלי סוף, ולאהוב בלי תנאים. וחבל שרק במצבים כאלה אנחנו מאוחדים, וחבל שאנחנו מתקשרים לקרובים רק כשהם בסכנה ולא סתם כך ביום יום כדי לוודא שהם בסדר. כי הרי גם ביום יום הם נמצאים</div>Mon, 05 Jan 2009 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=10384874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=10384874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=10189230<div align="right" dir="rtl">ככה זה כשהוא חוזר הביתה, כל המחשבות, הבעיות, הדאגות, הכל נעלם. ורק הפנים המחייכות שלו שנכנסות בדלת הן הדבר היחיד שיש לו משמעות באותו רגע. הרגע הזה נראה אותו דבר בכל יום, ואיכשהו עדיין שונה מהיום שעבר. הרגע הזה הוא אחד מאותם רגעיםבחיים שבהם אתה מרגיש באמת מאושר, אפילו אם זה רק לזמן קצר. וביום שהרגעים האלה יגמרו, יגמרו גם הציפיות לרגעים האלה, והסיפוק שבא אחרי הרגעים האלה, ורק הגעגועים יישארו. ביום שהרגעים האלה ייגמרו, חלק ממני ילך איתם. שמונה חודשים ביחד, לא האמנתי שנגיע לזה. תכירו, זה ג'ק zero 7-destiny zero 7-in the waiting line קים.</div>Tue, 18 Nov 2008 19:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=10189230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=10189230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9940843<div align="right" dir="rtl">בוקר טוב שמש, ניחוח הקפה קורא לי לבוא, תענוג אמיתי, טעם החיים-מתוק ומר. רוח קרירה, עונת המעבר הגיעה, שינוי. פטיפון מאובק, תקליטים על הרצפה, זכרונות. חיוך, תחילתו של יום. ידיים נמתחות, צליל אנחה הוא פוקח עיניים כחולות לרווחה עורך על עורי, בשרי בבשרך מנשק צווארי, מתעורר משנתך. בגדים לבנים מגוהצים התרגשות ושמחה זמנים שלא יחזרו התחלה חדשה. חג שמח. *שתהיה שנת אושר, למרות כל הצער, שנתאחד. קים. </div>Thu, 25 Sep 2008 13:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9940843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=9940843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9874090<div align="right" dir="rtl">אין הרבה לומר, תוכן מיותר, סיפור שנגמר.אולי בכל זאת כמה מילים, תראה את האמת מול העיניים, תרגיש את הדמעות שלי על הלחיים, את הזיעה בכפות הידיים.הכל נשבר בינינו, נגמר אצלנו, דועך בין שנינו, האמון איננו.היית דמות גדולה עבורי, עכשיו אתה רק דמות בין הצללים, דמות שרואים רק בשבתות ובחגים.ביום אחד נפלת מהפיסגה, מאותו רגע החיים התחילו עבורך, אבל עבורנו הם נגמרו, כנראה שלא התאמצת לחשוב גם עלינו ברגע ההוא.אתה בסך הכל עוד אחד מהאפסים שפעם צחקת עליהם, כאלה שטובעים ברחמים עצמיים.השארת אותנו עם ציפיות שתחזור, אמרת שאתה מתחרט על הכל, אבל המילים שלך חסרות משמעות, השקרים חוזרים על עצמם .פגעת בי, אין כאב יותר גדול מבגידה ונטישה.אבל לי יש מצפון נקי, ודרך ארוכה לצעוד בה עם ראש מורם....ואתה, לך יש הכל' אבל אין לך כלום. לא מצליחה לכתוב יותר.</div>Mon, 08 Sep 2008 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9874090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=9874090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9379075<div align="right" dir="rtl">צלקות. על עורי, פרוסות. אחת לכל פעם, מול העיניים. לשטוף את הראש בזרם מחשבות אתה חסר לי. כשהלכת, זה לא היה רשמי, גם לא אמרת שלום. למרות שיש סיכוי שלא תחזור. זוכר שתמיד אמרתי לך שגיבורים לא בוכים? שיקרתי. קשה לי, קשה לך, קשה לנו. אנחנו כבר לא אנו, זה רק אני עכשיו. זה רק אני, והקולות הקטנים. הפסקתי לבכות, זוכר שהבטחתי? עקרתי אותך ממני, חלק קטן בכל יום. שותלת אותך מחדש, בכל לילה לפני השינה. התמונה מטושטשת עכשיו, אתה כבר לא מתקשר. אתה חלק ממני, אבל לא באמת. חלק שהיה פעם שלם, ועכשיו זה מת. קים.</div>Sun, 15 Jun 2008 18:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (קימברלי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385508&blogcode=9379075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=385508&blog=9379075