"אם אני בשדה הקרב לחיים שלי יש משמעות.  אני לא מתקלחת ימים שלמים, אני אוכלת מנות קרב, אני ישנה שלוש שעות בלילה, אני מתעוררת מקולות של ירי, אני יודעת שבכל רגע יכול לנחות רימון במקום שאני עומדת בו וזה גורם לי....לחיות. אתה מבין? לחיות, לאהוב כל דקה, כל שניה.  אין מקום לעצב, לספקות, לכלום.

נותרת רק אהבה גדולה לחיים".

הזאהיר/פאולו קואלו

המלחמה הזאת באמת גרמה לי להבין כמה דברים, כולם מסתכלים על זה מנקודת מבט פוליטית ומחפשים את מי להאשים, הם עסוקים כל כך בפחד עצמו שהם שוכחים להתייחס לשאר הדברים שהמלחמה הזאת הביאה איתה.

כשיש אזעקה כולנו עומדים מחובקים, אחרי ששמענו את הבום אנחנו ממהרים להתקשר לכל האהובים והקרובים שלנו ולוודא שהם בסדר, הפחד הזה גרם לי להבין שאני כל כך אוהבת את האנשים האלה, שאני לא מוכנה לוותר עליהם, שהם מקור האושר שלי.

אני לא מתכוונת לוותר על מקור האושר שלי, למען האמת אני מתכוונת לשאוב ממנו אושר בלי סוף, ולאהוב בלי תנאים.

וחבל שרק במצבים כאלה אנחנו מאוחדים, וחבל שאנחנו מתקשרים לקרובים רק כשהם בסכנה ולא סתם כך ביום יום כדי לוודא שהם בסדר.

כי הרי גם ביום יום הם נמצאים במלחמה, כולנו נלחמים במוות, ואין לדעת מתי הוא ינצח.

לכן, נצלו כל רגע אפשרי כדי להודות, כדי לומר תודה לה' על שהשאיר את אהובנו בחיקנו, נצלו כל רגע לאהוב, לעזור, לחבק, גם בחיי היום יום אבל בעיקר בזמן מלחמה.

ערב טוב.

קים.