זה כבר ארבעה חודשים שלמים שלא יצאתי לצלם. גם כי לא הייתה לי מוזה, לא היה לי חשק ובעיקר כי לא היה לי זמן.

הלימודים מכבידים עליי מאוד השנה, העבודה עם כמה שהיא מרגיעה אותי ואני אוהבת אותה לוקחת ממני לא מעט. בת שבע האהובה שלי נדחקה הצידה ונותרה דוממת על המדף. 

מדי פעם הורדתי אותה כדי להצטלם בעצמי, אבל אין כמו לצאת איתה החוצה ופשוט לזרום עם זה לא בין ארבעה קירות של חדר.

בארבעת החודשים האלו שהתנזרתי כמעט לגמרי מהצילום דווקא התקרבתי להמון צלמים מקצועיים. יצא לי להכיר כשרונות שלא ידעתי שקיימים, צורות שונות של צילום. ואולי, אני מעיזה לחשוב, שבארבעת החודשים האלו בהם עברתי כל כך הרבה בחיים האישיים, דברים שעיצבו לי את צורת המחשבה, גם העינית הפנימית שלי השתנתה.

אם פעם המטרה של סט צילומים הייתה כמה שיותר תמונות בהן הדוגמנית תצא מדהים, ובעקבות כך גם התמונה תהיה מרשימה, ביום חמישי המטרה היחידה שעמדה לי מול העיניים היא שאני רוצה להוציא אפילו שלוש תמונות, שכל אחת מהן תהיה מאסטרפיס בפני עצמה. 

דוגמנית: תמיד חוזרים לקלאסה.. טל המדהימה, שהרומן שלי שלה ושל המצלמה התחיל לפני שנתיים בדיוק :)

תגיד, כל הקטע בגיל 17 הוא לא שהכל כל כך פשוט, זורם וכיפי?

הכל באמת פשוט וכיפי. זה רק אנחנו שאוהבים לסבך הכל כי אנחנו לא מסוגלים להודות שפשוט טוב לנו.

למה שאני לא ארצה להאמין שטוב לי? זה לא מה שכולנו שואפים אליו?

בשניה שתביני שטוב לך, באמת ובתמים טוב לך, את תחיי בחרדה מתמדת שמשהו יילך לאיבוד וינפץ לך את האופוריה. אז את מעדיפה להתמקד ברע, כדי לא להתאכזב. זה קורה הרבה לאנשים כמוך, שנפגעו טראומתית.

לא נפגעתי טראומתית. זה משהו שכל בחורה עוברת. וזה לא סוף העולם, התגברתי.

את נפגעת, והטראומה חקוקה לך בפנים. אני הבנתי את זה אז כשדיברנו על הסילבסטר.

אני רוצה להאמין שזה טבעי שאחרי שנפגעתי מבחור יהיה לי קשה להכניס מישהו אחר למקום שבו הכנסתי אותו.

זה טבעי, אבל אצלך יש משהו מוזר. מצד אחד את רוצה מישהו שיהיה שם בשבילך, כי את לא מהטיפוסים שבאמת טוב להם לבד. אולי בטווח הקצר כן, כי רק לאחרונה גילית את העולם הזה, שסגרו בפנייך במשך הרבה זמן כי את חיה בבועה.. אבל כשאת מגיעה הביתה מריחה מבושם של גבר והחיוך מרוח לך על הפנים, קשה לך לקבל את העובדה שזה לא מישהו שיהיה שם בשבילך גם מחר, כשתבכי לו על מבחן גרוע באזרחות.

מה רע בזה שאני לא בחורה של סטוצים? הלוואי וכולן היו ככה.

אין שום דבר רע, להפך. אבל הבעיה אצלך היא שאת לא מבינה שיש דבר כזה 'חד פעמי'. אצלך נשיקה קטנה זה חתימה על טופס של "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

אני לא אוהבת לדבר איתך, אתה מדכא אותי. אני בת 17, זה הזמן שלי לעשות שטויות.

תעשי שטויות עכשיו, לא תחשבי על העתיד, ובעתיד תעשי שטויות שמקורן בשטויות קטנות יותר. זה כדור שלג הילה.. את צריכה לעצור את זה כל עוד את יכולה. את לא בחורה מסובכת, את אפילו די פשוטה להבנה. זה מה שאני אוהב בך. אז למה את מסבכת הכל?

כי מסתבר שפשטות לא מושכת יותר מדי אנשים.

אם ב"אנשים" את מתכוונת לבחורים, את תמימה נורא אם את חושבת שתישארי רווקה.

ככה זה נראה. זה כאילו משהו למעלה שם לי מחסום בלתי נראה שניה לפני שאני נפתחת אל מישהו. אז זה עומד לי בקצה, מתחנן לצאת החוצה, והמחסום הזה שם..

חשבת פעם שהמחסום הזה פשוט מונע ממך לחשוף את עצמך בפני אנשים לא נכונים? כמו בפעם הקודמת?

כן. וזה לא עוזר. זה רק שורף יותר ויותר. 

יש משפט שאני מאוד אוהב שיעזור לך. רוצה לשמוע?

תפתיע אותי.

הכל לטובה, יפה שלי.