http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817הכל התחיל כשאמרתי לעצמי: "הילה, את צריכה מקום לזרוק אליו את כל התמונות שלך במרוכז".heCopyright 2026 היילי וזה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=14177414<div align="right" dir="rtl">לא יודעת למה פתאום יש לי חשק לכתוב. לא יודעת למה נזכרתי בכלל בבלוג. עוד 5 ימים אני משתחררת, וזה פשוט הזוי. השנתיים האלה עברו לי בפאסט פורוורד, אפילו לא הרגשתי אותן וזה מפחיד אותי מצד אחד ומנחם מצד שני. מפחיד אותי כי כמו שהשנתיים האלו, שנראו לי כמו נצח כשחשבתי עליהן לפני הגיוס, טסו להן, ככה גם יכולות לטוס להן עוד שנתיים, ועוד חמש ועוד עשר, ובלי שאשים לב כבר אהיה בת שלושים. וזה מנחם כי מצד שני.. אמנם שלא כמו רבים כל כך אחרים לא סבלתי בכלל בצבא, והיה לי שירות מדהים ומשמעותי, מחנך ומשנה. אבל היו רגעי שפל והם היו רבים. ואין לי ספק שיחד עם כמה שהוא היה מדהים, זו הייתה תקופה יחסית גרועה בחיי. ואם השנתיים האלו עברו כל כך מהר- אז כל תקופה שתבוא אחריה היא קטנה עליי. יש לי כל כך הרבה תכניות לעתיד ואני בהחלט רוצה לכבוש את העולם. לעשות הכל. כל מה שאי פעם דמיינתי. לאחרונה אימצתי את גישת הקוסמוס. היקום מגיש לי דברים ואני לוקחת אותם. זה כיף להגיד "כן" להכל, זה משחרר. לחשוב עד שכואב לך הראש- OUT. לזרום - IN. לכן אני מתרגשת כל כך ממה שמחכה לי החל משבוע הבא, כבחורה משוחררת שיכולה לעשות מה שהיא ר</div>Sat, 09 Aug 2014 12:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=14177414http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=14177414http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13864847<div align="right" dir="rtl">אחד הסטים שאני הכי גאה בהם.כל כך נהנתי לחזור לצלם, לערוך, לשמוע מוזיקה תוך כדי.כל כך מקווה לחזור לזה בהדרגה, כי בהחלט הרגשתי חלודה עם הכל.ולקינוח - ה-תמונה! :)מקווה שנהניתם לפחות כמוני. :)בקשה אחת יש לי לסיום בעקבות הפוסט הקודם-יש צלמים וציירים שמבקשים ביקורת בונה או ביקורת הורסת, לא באמת משנה. אני.. לי. אם אין לכם משהו נחמד לומר- אל תגידו כלום.Once you've said your words, they can be only forgiven, but not forgotten.</div>Tue, 30 Jul 2013 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13864847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13864847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13854684<div align="right" dir="rtl">כשזה לא הזמן למצלמה, כנראה.. היד צריכה משהו אחר לאחוז בו. (לנה דל ריי) (בר רפאלי) (בראד פיט) יש לי כל כך הרבה טיוטות מהזמן האחרון. </div>Sat, 20 Jul 2013 18:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13854684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13854684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13792059<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן לא הרגיש לי שחור ולבן בתמונות. אבל המשפט הכי נכון בנוגע לצילום ששמעתי הוא 'אם תצלם אותם בצבע תקבל את צבע חולצתם, אם תצלם אותם בשחור לבן תקבל את צבע נשמתם'. האמון שלי כל כך נדפק. אני חושבת שאפילו יותר מאשר הפעם הראשונה לפני שנתיים.. אבל אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, כי לחזור על אותה טעות פעמיים זו כבר לא טעות, זו טיפשות. אבל איך יכולתי לדעת.. שום דבר מזה לא הרגיש כמו טעות. אין לי יותר מדי מה להגיד, רק שאני מקווה שכמו שהקארמה הכלבה הזו תפסה אותי, מקווה שהיא תתפוס גם אותך. How did you get tht way, I don't kn</div>Sat, 25 May 2013 13:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13792059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13792059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13611185<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת למה פתאום הבלוג קפץ לי לראש. כל כך הרבה זמן אפילו לא חשבתי עליו. אם יש בכלל מי שיקרא, וגם אם לא.. הכתיבה תמיד עשתה לי סדר בראש. וסדר בראש זה כרגע נואשות מה שאני זקוקה לו, ובמנה גדושה, תודה.הפעם האחרונה שעדכנתי הייתה לפני הגיוס. הטירונות הייתה.. טירונית ביותר. המון 2,3 הקשב, עונשים ובעיקר הרבה ג'ובניקים עצלנים .אחר כך הגעתי לבה"ד 15, שלב אחד הלאה, רק שאף אחד לא הזהיר אותי שזה כל כך.. קשה. ומתסכל. יש הרבה רגעים מצחיקים, גיליתי כל כךה רבה אנשים חכמים ברמות מטורפות ואנשי שיחה לעניין. אבל התערובת הזו של 6 שעות שינה, 14 שעות לימוד, אוכל מזעזע, דיסטנס והילה שהיא בנאדם לחוץ כמו טמפון מטבעו.. תערבבו את כל זה במשך 4 חודשים וקיבלתם את אי השקט שאני נמצאת בו כיום.הייתה לי נקודת אור אחת במהלך הקורס, והיא שהצלחתי לפרוח מבחינה לימודית.לאורך כל שנות התיכון הייתי תלמידה טובה וממוצעת, אבל אף פעם לא ה-מצטיינת. בטקס החצי של הקורס, כשהמפקדת קורס קראה "הילה" לבמה בתור מצטיינת המגמה, רק חשבתי על כמה התעודה הזו תשמח את אמא שלי. הרגשתי גאה בעצמי והרגשתי שיש סיבה לכך.הציונים שלי בקורס, שהוא קורס ממש</div>Fri, 28 Dec 2012 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13611185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13611185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13410790<div align="right" dir="rtl">על צבא; אחרי הצו הראשון שלי באוקטובר לפני שנתיים, אחרי אינספור זימונים ומיונים לחיל המודיעין לאורך השנתיים האלה, מצאתי סוף סוף את המקום שלי במכונה המשומנת הזו ששמה צה"ל. עוד לא יודעת לומר אם יהיה לי טוב או רע, או באמצע, או ממש זוועה, אבל אני אופטימית. הייתי אמורה להתגייס ב17 באוקטובר 2012, מה שאומר עוד חודשיים של אזרחות, לעבוד, לטוס ולבלות עם האהבה שלי. חיכיתי עוד לתשובה מהזימון האחרון שהייתי בו כשהתקשרו אליי מחיל המודיעין, מישהי עם קול קצת מעצבן, והציעה לי להצטרף לקורס ששמתי עליו עין עוד מהזימון הראשון. אבל אופס, תצטרכי לוותר על חודשיים של חופש, כי אם תסכימי תתגייסי ב15 לאוגוסט. הלב שלי עצר לרגע. כבר הכנתי את עצמי נפשית לכך שהצבא עוד רחוק, יש לי עוד כל כך הרבה זמן להתבטל בבית ולעשות מה שאני רוצה, ולא מה שאיזה רב"ט מושתן יחליט בשבילי. אבל כנראה שהרב"ט כבר לא יכל לחכות לי יותר. "קחי לך יומיים לחשוב על זה. אני יודעת שזו לא החלטה לרגל אחת. אני אתקשר מחר." על אהבה; עוד מעט אנחנו חוגגים חצי שנה ביחד. ובדיוק שלשום אמרתי לך בדרך חזרה הביתה, שאנחנו כבר חצי שנה ביחד, וזה מרגיש לי כמו ה</div>Sat, 11 Aug 2012 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13410790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13410790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13360530<div align="right" dir="rtl"> מבלי לשים לב איך עבר הזמן, בקושי מעכלת שמחר אני טסה לטרום ירח-דבש לברצלונה היפה. מקווה שתהיה לי דווקא שם התפוצצות מוזה. (על מי אני עובדת, סביר להניח שהוא פשוט יעזוב אותי באמצע העיר ויילך להסתובב לבד כי אני אתקע שעה על כל לבנה..)</div>Wed, 11 Jul 2012 15:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13360530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13360530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13279978<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון הצילום מאוד התרחק ממני. הפרוייקט שישב לי על הראש מתחילת השנה האחרונה שלי במגמת אמנות מאוד דיכא אותי מבחינה אמנותית, שנאתי שהייתי צריכה לעבוד לפי תבנית ולפי לוח זמנים. שנאתי שהייתי צריכה להיות תלויה באנשים אחרים. בגלל זה כל צילומים שהייתי יוצאת אליהם, הייתי מצלמת שתיים-שלוש תמונות בשביל הפרוייקט- כי כבר היה לי חזון בדימיון איך התמונה צריכה להיראות, עוד 50 תמונות בשביל התמונת פרופיל של הדוגמנית לפייסבוק, שלום וביי, חוזרת הביתה, והתמונות היו נשארות במצלמה עד שהייתי ממש מכריחה את עצמי לערוך אותן. שוב, רק כדי "לסיים עם זה". כל הסיפור עם הפרוייקט מאוד גרם לי לחשוב על כל עניין הצילום. כשהתחלתי לצלם באופן רציני ושוטף באמת חשבתי שמצאתי את הכיוון שלי בחיים, השילוב בין טכנולוגיה לאמנות הקסים אותי וכל כך אהבתי לצאת לצלם. היו זמנים שיצאתי לצלם כל יום עם מישהי אחרת. הרגשתי בשיא הפריחה שלי, האמנתי בידיים שלי, האמנתי במה שאני מסוגלת ליצור. עד שהבנתי שהעיסוק בתור צלמת מקצועית הוא לא כל כך פשוט וזורם. אצטרך לעמוד בדד-ליינים קטלניים, אצטרך לעבוד הרבה ומהר כדי להגיע לתוצאה שה"מנהלים" הזמנ</div>Fri, 25 May 2012 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13279978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13279978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13253559<div align="right" dir="rtl">נכון, זו לא תחרות. נכון נכון, אין פה מקום להשוואות.אף פעם לא הייתה לי בעיה להסתפק במקום שני. אני לא בחור תחרותית במיוחד. אבל הפעם המדליה הזו שהענקת לי כאבה יותר מכל מקום שני שקיבלתי. אפילו לא היה לך את האומץ להתקשר להתנצל. לשלוח סמס. וזה כבר 3 שעות שהטלפון מונח לך מול הפנים ואין לך את הביצים להרים אותו. כמו ילד בן 4. אולי אתה אפילו כועס, אלוהים יודע איך זה אתה שצריך לכעוס פה. כבר הפסתי לחפש היגיון בהתנהגות שלך ובתגובות שלך. ואני, באופן פתטי ונשי להחריד, כל רעש של מכונית שעוברת בחוץ מחכה שתעצור ליד הבית והצלצול שלך יצלצל להגיד לי "תצאי". ואני גם אמשיך לחכות, באופן מעורר רחמים שכזה.אולי אני היחידה שחושבת שלא הייתה פה בכלל שאלה ושהבחירה שלך הייתה אמורה להיות מובנת מאליה, אבל כנראה שלא כמו שחשבתי, לא ידעתי למה אני נכנסת באמת. ואולי כל הפרפרים והפרחים מסביבי קצת מנעו ממני לחשוב על זה.אז אני חושבת על זה עכשיו, ולא. זה לא טוב.כן, אני מגזימה, ואני לא בוגרת עכשיו. ילדה בת 18 שלא מבינה כלום מהחיים שלה ולא מוכנה להתפשר. כנראה שזו טעות לתת למישהו את המקום הראשון שלך בלב.סתם כאב מיותר. עדיף לי לתת</div>Wed, 09 May 2012 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13253559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13253559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13228103<div align="right" dir="rtl">"סתם ככה משום מקום מחשבה חלפה לי בראש" "שתף אותי" "שאני ממש אבל ממש אוהב אותך." אני חושבת שיש שני ימים שאני הכי אזכור מכל הקשר המטורף וההזוי הזה. היה יום ראשון אחד, אני בדיוק סיימתי לעבוד ובאתי אלייך סתם כך. ישבנו בסלון, על הספה האדומה שגם אותה אני אזכור לטובה. אני ישבתי עלייך עם רגל מכל צד, כמו שאני אוהבת. אני מסתכלת עלייך מלמעלה, בעיניים הכחולות המדהימות האלה, וטובעת בהן. ותמיד אני מחייכת כשאני ככה מעלייך. יש לי נקודת מבט על כל השטח. אני לא זוכרת מה אני אמרתי ומה אתה אמרת אז כשישבתי מעלייך כך, אבל אני זוכרת שחייכנו זה לזה והטלפתיה המוזרה שלנו מסרה לי שגם אתה מרגיש מאוהב בי מאי פעם. ולא קרה שום דבר גדול. סתם, ידעתי שאני מאוהבת, ומאושרת. היום השני שאזכור לתמיד היה אתמול. פשוט שכבנו יחד על הספה האדומה והצרה להחריד שלך, וראינו מיליון סרטים זה אחר זה (אולי זה היה רק 3 סרטים, ולי זה נראה מיליון, כי כל מה שרציתי היה ללכת למיטה ולהתכרבל איתך). בפוזיציות בלתי אפשריות, מכניסים ידיים לכל רווח אפשרי כדי למצוא תנוחה נוחה פחות או יותר לשנינו. לא שזה הצליח, אבל עדיין המיס לי את הלב שלמרות</div>Tue, 24 Apr 2012 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (היילי וזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=383817&blogcode=13228103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=383817&blog=13228103