על צבא;

אחרי הצו הראשון שלי באוקטובר לפני שנתיים, אחרי אינספור זימונים ומיונים לחיל המודיעין לאורך השנתיים האלה, מצאתי סוף סוף את המקום שלי במכונה המשומנת הזו ששמה צה"ל. עוד לא יודעת לומר אם יהיה לי טוב או רע, או באמצע, או ממש זוועה, אבל אני אופטימית.

הייתי אמורה להתגייס ב17 באוקטובר 2012, מה שאומר עוד חודשיים של אזרחות, לעבוד, לטוס ולבלות עם האהבה שלי. חיכיתי עוד לתשובה מהזימון האחרון שהייתי בו כשהתקשרו אליי מחיל המודיעין, מישהי עם קול קצת מעצבן, והציעה לי להצטרף לקורס ששמתי עליו עין עוד מהזימון הראשון. אבל אופס, תצטרכי לוותר על חודשיים של חופש, כי אם תסכימי תתגייסי ב15 לאוגוסט. 

הלב שלי עצר לרגע. 

כבר הכנתי את עצמי נפשית לכך שהצבא עוד רחוק, יש לי עוד כל כך הרבה זמן להתבטל בבית ולעשות מה שאני רוצה, ולא מה שאיזה רב"ט מושתן יחליט בשבילי. אבל כנראה שהרב"ט כבר לא יכל לחכות לי יותר.

"קחי לך יומיים לחשוב על זה. אני יודעת שזו לא החלטה לרגל אחת. אני אתקשר מחר."

על אהבה;

עוד מעט אנחנו חוגגים חצי שנה ביחד. ובדיוק שלשום אמרתי לך בדרך חזרה הביתה, שאנחנו כבר חצי שנה ביחד, וזה מרגיש לי כמו החודש הראשון. שוד יש פרפרים כשאני רואה אותך בפעם הראשונה באותו יום. שאני עוד מרגישה ברת מזל להתעורר לידך בבוקר. שלמרות שלא היה יום אחד בחצי שנה הזו שלא התראינו בו, לא נמאס לי ממך אפילו לרגע. אתה הסכמת עם כל מילה, ואני רק חייכתי כל הדרך. זה כל כך הזוי. בקשר הקודם אחרי אותו פרק זמן, לא יכולתי לשמוע את השם של הבחור יותר והרגשתי שאני חייבת ספייס ואם לא אני אטבע.

ניתקתי את הטלפון ואמרתי לך שהציעו לי את הקורס והוא מתחיל ב15 לאותו החודש. הדבר הראשון שאמרת הוא "תשכחי מזה. את לא הולכת".

אבל לא שכחתי מזה, ואני יודעת שזה מכאיב לך כל יום מחדש. לדעתך שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר, ואני רק חושבת על איך אתה שם לצידי כשאני גוזרת את החוגר, ב15 באוגוסט 2014.

על צבא;

אז הסכמתי להצעה של זו עם הקול המעצבן, וזה אומר שיש לי עוד ארבעה ימים לאזרחות.

יש לי שני אחים שעודם בצבא, אחד הקבע כבר 6 שנים והשני כבר מריח את השחרור, השלישי היה קצין. אני יודעת ששלושתם היו מעדיפים לירות בעצמם מאשר להיות במקומי בבק"ום ב15 בחודש, ואיתם 99% מהמשרתים בצבא ההגנה לישראל. אבל משום מה אני אופטימית. יש לי הרגשה טובה.

יש לי מזל שלרוב המתגייסים אין. אני יודעת שאני הולכת לשרת ביחידה איכותית, בלי ערסים טיפשים ופרחות מפגרות לריב איתן. אני יודעת כל צעד במהלך השירות שלי- איפה מתי וכמה, שזו זכות שלא כולם זוכים לה. זה מוריד לי כל כך הרבה מהלחץ והחרדה, כך שהדבר היחיד שאני דואגת לגביו זה דברים שיתבררו לי רק עם הזמן, ויש לי שליטה עליהם.

בקרוב על ירוק זית וכומתה ירוקה כהה עם כתף שמאל,

הילה