חזרתי מסוף שבוע מדהים מטעם ההתנדבות במחוייבות האישית שלי, מכון "נסיעה".

מלכתחילה נתתי לעצמי להיות מי שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה כדי להינות, ודאמט.. אין לי מילים לתאר כמה נהנתי.

הכרתי כ"כ הרבה אנשים מדהימים, איכותיים, נדירים, שכבר שכחתי שקיימים כאלה בחיי היומיום המגעילים שלי.

כן, אני בהחלט יכולה להגיד שלשלם 120 ש"ח בשביל היומיים האלה מבחינתי, היו מחיר זעום.

ואז חזרתי הביתה, לבצפר המסריח הזה

ונוכחתי לדעת כמה שהשגרה עושה לי פשוט רע

כל מה שהרגשתי בסופ"ש נעלם, וחזרתי להיות הילדה הרגילה ממקיף עומר. הפרנואידיות חזרה, הילדים התת רמה שכל כך התגעגעתי אליהם חזרו שוב לחיי.. שקעתי בדיכאון כמה ימים.

יש עוד כל כך הרבה דברים שיכולתי לכתוב על השבת,

כמו הרבה מסקנות שהסקתי על עצמי

דברים שהבנתי שלמרות שהמשאלה הכי גדולה שלי היא להשיג אותם אני לא מוכנה אליהם

ודברים שהייתי טיפשה שלא מימשתי כשעוד הייתה לי הזדמנות.

אני כל כך מתגעגעת לשם, להכל.

במיוחד לאנשים מסויימים.

4/2 הופעה אינטימית של עברי לידר, זה באמת אחד הדברים שהחזיק אותי כל השבוע מלקרוס.

 עריכה 9/2

הלוואי ויעבור מחבל מתאבד במקיף עומר רק כדי שיהיה לי קצת אקשן בחיים דאמ

בבקשה, בבקשה, בבקשההההההההה שלא יגיע מחר.