כשקראתי את השיר הזה,כל כך הרבה מחשבות צפו בראשי. אחרי קריאה חוזרת
הבנתי שמדובר בשיר מיוחד על סקרנות. בשיר הזה יש השוואה בין סקרנות טהורה של
הילדים לבין סקרנות של מבוגרים.
הרי סקרנות זו ;ה-דרך ללמוד דברים. איך זה הגיוני שבני אדם
מאבדים ערך כל כך חשוב במהלך בגרותם? רק עכשיו אני מבינה עד כמה אני לא מעריכה את הסקרנות בחיי. כמה אני
מדכאה אותה מסיבה לא מובנת. כמה הסובבים אותי לא מקבלים ודוחקים את ההתעניינות הזו
בדברים חדשים.
אצלי במשפחה למשל,הילד הצעיר ביותר הוא בן דודי בן ה7.הוא מתעניין בכל
כך הרבה דברים- אוסף קלפי שיאי גינס,רואה ספיידרמן, משחק משחקי מחשב, כל הזמן מציק
לסבתא שתלמד אותו לשחק בקלפים, כל הזמן רוצה לצאת החוצה ולרכב על אופניים, לשחק עם
חברים חדשים, עם צעצועים חדשים...
במשפחה אחרת יצא לי לצפות בתינוק בן השנתיים כעת שגדל לילד בוגר למדי.
תינוק זה בכלל דבר מדהים. הכל חדש בשבילו! ולא כי הוא לא זוכר דברים אלא כי הוא
באמת מסתקרן מהכל. ילדים לא צריכים דברים מסובכים להתפעל עליהם. כל הדברים הכי
פשוטים שיש זה דבר פלא בעיניהם. בגלל זה אנחנו כמבוגרים רוצים להידמות לילדינו.
כשבעצם אנחנו כלל לא שונים מהם..רק קצת שכחנו איך. התינוק התרגל להסתכל על הידיים
המדהימות שלו עם 5 אצבעות כל אחת, ציפורניים מעניינות בגדלים שונים, קפלים
בידיים..וליד הידיים האלה נתקל בצעצוע של שבלול.
גם זה חדש לו! הוא חוקר כל צבע,נוגע בכל פינה אפשרית של
הצעצוע,מריח,טועם,מסתכל..
גם כשהם בוכים אפשר להרגיע אותם עם דברים צבעוניים ורועשים שמעוררים
עניין רב אצל התינוקות. הכל פשוט מעניין להם והם מעוניינים להבין למה זה נועד והאם
צריך לדחוף את זה לאף או לפה...בעצם למה לא לנסות ולראות מה יקרה?
כמו היפנים. תמיד אמרתי שהם הרבה יותר מתקדמים משאר האנושות בגלל
המצאות מטורפות שלהם. אני מאוד אוהבת את הכמיהה שלהם לדברים חדשים. שאלתי את עצמי
למה והבנתי שזה בהחלט נובע מסקרנות רבה!
למשל טלפון- "אוקי אז יש כפתורים ואפשר לצלצל לאנשים. למה לא
לעשות גם מחשב כזה? "
או רובוט שעושה בשבילך דברים- הם בטח חושבים- "מעניין אם זה
יעבוד? ואיך עושים את זה? בואו ננסה לעשות את זה ונראה מה יוצא!" זה מטורף!
כשהייתי קטנה לא הבנתי מה הקטע עם ההבעות פנים המופרזות האלה באנימה
ומנגה...מה הם מתפלאים מכל דבר? ואז כשגדלתי וראיתי אנשים,הבנתי שהם באמת כאלה!
תמיד חייכנים,תמיד יש ברק בעיניהם,תמיד הכל מעניין להם. כשמדונה מגיעה אליהם זה
בטח היסטריה הרבה יותר מוחצנת מאשר אצלנו. אצלנו בסדר,התלהבו הגיעו 50 אלף לכל
הופעה...יום אחרי זה לא זכרו שהיו שם. ואצלם זה בטח חג לאומי חחח..
ובגלל שהם כל כך מתלהבים ומסתקרנים מהכל- הכל מסתדר אצלם בחיים!
הרי גם אנשים שנהיים זוג הופכים להיות סקרניים יותר. מעניין להם להכיר
את בני הזוג יותר, לראות איך הם מתנהגים במצב כזה או אחר, מה הם אוהבים לאכול
,לשתות, לעשות...מתעניינים ובודקים אם יש עוד דברים במשותף. זה באמת כל כך מקרב
בין האנשים!
וכשהסקרנות הזו עוברת,יש גם פחות הערכה במערכת יחסים ואז האינטרס עובר
והכל נהרס.
מן הסתם אני לא מכלילה אני פשוט מופתעת ומודהמת מאנשים שיודעים להעריך
את החיים כמו שהם ולהגיד תודה על כל דבר שנכנס לחייהם ונמצא בחייהם. ולא מצפים רק
לדברים ש"יבואו" ומקווים לקבל את מה שאין להם. הדשא של השכן לא ירוק
יותר. אנחנו פשוט לא מסתכלים על הדשא שלנו.
ומצד שני הרבה אנשים מסתכלים רק ישר ולא לצדדים. והם כל כך מקובעים
ולא פותחים את הראש לאפשרויות ולדברים חדשים. בגלל זה יש דיכאון ועצב בלי סיבה
הנראית לעין.
אני כל כך רוצה להיות כמו היפנים.
כמו ילדים.
כמו תינוק שרק נולד.
אני לומדת ומפנימה דברים הרבה יותר מבעבר. אני מתחילה להבין שכל יום
הוא נס! לאן שלא אפנה הכל קורה לטובה. יש כל כך הרבה הזדמנויות בחיים שלי. צריך
לקפוץ על אלה שאני רוצה. לא להיות מושפעת מאחרים.