RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
 Live your day and learn
לא יודעת למה,אבל יש לי חשק לכתוב.
בלוג
משום מה קלטתי כמה הבלוג הזה חשוב לי,ומשמעותי בשבילי.
לא יכולה להגיד שהייתי 100% פתוחה עם עצמי כאן,ושכתבתי כאן כל מה שעובר בראש שלי[רק לאחרונה התחלתי לכתוב ככה],אבל מה שכן עשיתי,זה שהייתי אמיתית.
אם כבר הייתי נפתחת לנושא כלשהו,לא דיברתי בחידות יותר מדי. תמיד גרמתי לאנשים לחשוב,וזה טוב,המוח עובד :)
בכל אופן,עכשיו עברתי על כל השנה שעברה שכתבתי.
איזה מעניין! כתבתי בצורה שהייתה ברורה לי אז,והיום כבר לא זכורה לי . ביטאתי את עצמי במילים פשוטות אבל הסברתי כל מה שהרגשתי אז. איזה כיף לקרוא את עצמי לפני שנה. תמיד ידעתי שיש מטרה ליומנים. חחחח
יש לי הרבה כוחות,אני לא יודעת מאיפה אני שואבת אותם אבל טוב שיש לי אותם :)
אני לומדת הרבה כל יום,על עצמי,על האנשים ועל החיים. ללמוד על החיים זה הדבר הכי חשוב בהיותנו נושמים על האדמה הזו.
מה שלמדתי מהבלוג הזה,הוא שפעם הייתי בנאדם דכאוני. כן כן,אמא שלי רצתה להפנות אותי לפסיכולוג כי דאגה לי שלא אכלתי טוב,ושנסגרתי יותר מדי.איכשהו משהו גרם לי להסתכל על העולם אחרת..פתאום התחלתי לחייך,להתסכל לאנשים בעיניים, להיפתח לעולם.
התחלתי לכתוב בבלוג- שאני אהיה שמחה,ושיהיו לי הרבה שינויים לטובה,אני יכולה אפילו לצטט את עצמי ולהודיע בגאווה שאכן,הכל קרה כמו שכתבתי. אני הפכתי לבנאדם אופטימי,אני מקרינה אנרגיות טובות גם כשאנשים לא מאמינים לי. אני יכולה להפוך בנאדם עצוב לבנאדם שמח,ואף אחד לא יכול לערער על זה :)
על זה אני שמחה,שאני יכולה לשנות את המצב של האנשים,שאני מסוגלת לזה,שאני יכולה לעזור להם.
אולי להקשיב להם,לשים לב לכל פרט שהם מספרים,להקדיש להם את מלוא תשומת הלב שלי,את הזמן שלי,לייעץ משהו,אולי מהלב,אולי מציטוטים בנאליים,אולי סתם לעבור לנושא אחר ולגרום לאנשים לשכוח מהרוע..ואולי לחבק :)
יש דברים שאני מאמינה בהם שאנשים אחרים מזלזלים בו אולי,אבל כל עוד אני בטוחה בזה- זה קורה.
וואו..
היום למדתי הרבה דברים,
אתחיל מזה שאמת תמיד יותר טובה משתיקה או שקר. אצטט את עצמי מפוסט שנכתב בינואר 2006
"עכשיו אני מרגישה יותר טוב עם עצמי בקטע הזה,שאני אומרת בדיוק מה שבראש שלי..ולא משלה לא את עצמי,ולא את האנשים מסביבי שהכל טוב ויפה.וגם אם אני פוגעת,אני מצטערת.
אבל,תמיד חשבתי..."מה שלא יודעים,לא כואב"
ועכשיו,הבנתי..שעדיף שיהיה קצת כואב,מאשר שיהיה כואב מדי לכולם.
אז,די נפתחתי מהבחינה הזו."
בכלל לא ידעתי כמה צדקתי במשפטים האלה. כמה אמת זה דבר חשוב בחיים,כמה הפתיחות זה דבר חשוב.
כשאני אמיתית,אני עצמי. וטוב לדעת את זה.
כן אז קרו מקרים שהאשימו אותי במסכות,שרואים את ה"פרצוף האמיתי" שלי כשהם מתאכזבים ממני שאני לא באמת מה שהם ציפו,אז מה. אז רושם מוטעה. אז לא מספיק רציתי להפתח לאותם אנשים. לא מספיק..
בגלל זה הם לא בחיים שלי יותר.
הרבה אנשים תוהים על חרטות. יש כאלה שלא יכולים לחיות בלי זה,שתמיד רוצים להאמין שהכל היה יכול להיות שונה "אילולא.."
אני בטוחה שגם בי חרטות עולות על טעויות כאלה או אחרות שעשיתי,אז אולי באמת חבל שאני ניתקתי קשרים עם העבר,אולי באמת אנשים השתנו ועכשיו הם אנשים אחרים,אולי ואולי..
אבל טוב לי בלעדיהם. ואני לא מתחטרת על המעשים שלי אז.כי מה שנעשה נעשה,ומה שלא- נעשה למישהו אחר.
עבר זה משהו חזק בעיני,
לכמה אנשים זה מעצב את האופי,כמה אנשים מדחיקים,וכמה אנשים מתמודדים עם הקשיים מהעבר..וזה הכי טוב.
וגם אני מתמודדת,לומדת..כל הזמן.
לומדים מהעבר,חיים היום. מחר לא כזה חשוב כי אותו תמיד אפשר לשנות. זה עושה לי טוב לדעת את זה.
אמשיך עם זה שהרבה דברים היום ששמעתי גרמו לי לחשוב אחרת על כמה דברים..
למשל הסרט הזה,לא יודעת אפילו איך קוראים לו וזה לא משנה עלמה הוא,אני רק אגיד שהיה בחור,ששכב עם סבתא ואמא [שברחה איתו לפני חתונה של בעלה הנוכחי] של גיבורת הסרט,והיא לא יכלה להבין איך זה קורה...והיא נסעה לחפש את אותו הבנאדם כי לפי החישובים היא אמורה להיות בתו.בסופו של דבר היא גם שוכבת איתו,ואז חוזרת לחבר שלה ורוצה להגיד לו שהיא רוצה להתחתן איתו ושהיא "מוכנה" :/
אבל מה שכן ריגש אותי,זה שכשהבת שאלה את אביה,אם הוא ידע שאמו ברחה עם מישהו אחר לפני החתונה,הוא אמר שהוא ידע הכל וסלח לה..וכשהבת שאלה למה.. הוא הסביר את זה בפשטות..
"כי אני זכיתי בה,ולא הוא..היא חזרה כדי להיות איתי כי היא אמרה שהיא אוהבת אותי,רק אותי".
אני כמובן בוכה ברגעים כאלה,כי זה היה משפט כל כך מרגש...שלימד אותי,שלא משנה מה..זה העיקר.
מה שעוד ריגש אותי היום,זה כמה משפטים שקראתי באחד הבלוגים כאן.
שהאישה סיפרה על בעלה,שאמר לה את אחד הדברים החכמים ביותר ששמעתי אי פעם.
הוא אמר לה שהוא אוהב אותה והוא רואה בה את אותה הבחורה השובבה והצעירה שהייתה לפני 20 שנה,למרות השקים בעיניים,ולמרות העור המתבגר,ולמרות השיער הכסוף הוא עדיין רואה את אותה הבחורה שהוא התאהב בה אז..
והיא הבינה שגם הוא אותו הבחור המצחיק והרומנטיקן שהיא אהבה כל כך..
לא המראה החיצוני חשוב,אלא ההרגשה...הפנימיות..ושוב בא לי לבכות בקטעים מרגשים כאלה..חחח
כל זה גורם לי לחשוב..
ולהעריך,
כל רגע שאני חייה,
כל דקה שאני נושמת,
כל יום שאני ממצה עד הסוף
הוא היום המאושר שלי.
יצא פוסט קצת כבד וגם ארוך בטח,אם מעניין לכם לקרוא,אודה שקראתם אותו עד הסוף :)
אבל אני שמחה שכתבתי אותו,ושאני אפרסם אותו,ושיהיו לי זכרונות מכל השיעורים שאני לומדת יומיום על החיים האלו ועל הסביבה שלי.
ואני כל כך שמחה להודות ולהגיד תודה לכל מי שנמצא כרגע בחיים שלי וממלא את העולם שלי בחיוכים והפתעות נעימות..
כל כך טוב להיות אופטימית..
נסו גם אתם :)
אבל דעו את זה. ותעריכו..
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: