RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
January 26th
וואו תודה לאל אפשר לעדכן מפיירפוקס חחח.
דבר ראשון,יש לי פלאפון הכי מדהים שקיים. ויש אותו רק לי![טוב נו,אולי גם לעוד כמה אנשים]
אבל שלי הכי שווה (:
Sony Erickson k800i
הדבר המיוחד בו הוא שהוא שלי,ושיש לו הגדרות מצלמה איכותיות ביותר! 3.2 מגה פיקסל,וזום ופוקוס אוטומטי.
תענוג להסתובב איתו. עונה לי על כל הצרכים האפשרים של פלאפון נייד (: בלטה כבדה ומטאלית,אבל אני אוהבת אותה ככה.
הדבר היחידי שאני לא מרוצה ממנו הוא הוידאו שאומרים שהוא לא איכותי בכלל,והצילום לילי שאני צריכה ללמוד איך מצלמים.
דבר שני,קיבלנו תעודות סוף סיום סמסטר לפני שבוע,
למרות שהרגשתי סלידה כבדה מלימודים ומהנוכחות שם,
והרגשתי שלא ניצלתי את הפוטנציאל הלימודי שלי כי פשוט אין לי כוח יותר
אבל עדיין עברתי את מה שאני צריכה וזהו.
ממוצע 86 :) בין המצטיינים בכיתה,יב' כיתה קשה.
אפעם לא האמנתי לאלה שלמדו מ11 עד 1 וצחקו עלי שאני לומדת עד 5.
אבל זו כיתה קשה. רמה גבוהה מאוד יחסית לכיתות אחרות מן הסתם.
שוב,הדבר היחידי שאכזב אותי היה מתמטיקה כמובן. 007 -55. שקידה גרועה D:
מורה שלי מטומטם,אז אין לי כוח אפילו להתעמת איתו על כמה אהבל הוא.
טוב נו,לפחות הוא לא ישן בלילות בגללנו כי עושים לו בעיות.
אני הבנתי שאני אוהבת מוזיקה קלאסית.
פעם נמשכתי לזה אבל לא בצורה דרמטית כמו עכשיו.
אני שומעת מוזיקה,וכמעט כל שיר קלאסי שאני שומעת אני מכירה!
וזה קורה כי מכיתה א' עד ג' הייתי בחוג ריקוד,ורקדתי הרבה ואלס עם בן זוג וכאלה
אז לפחות מבחינה קלאסית מוזיקלית אין לי חור בהשכלה (:
זה מושך אותי,נדהמתי לגלות שגם משירים מסוימים ומאופרטות אני נהנית.
וכנראה שזה קורה כי זו הצורה שלי לבטא את עצמי בבית כשאני לבד.
אני פשוט מתחילה לשיר בטונים של זמרות אופרה. זה משחרר אותי,אני נהנית מזה.
מהמוזיקה,מהמילים,מהכל.
מאז שראיתי את phantom of the opera זה הדבר היחידי שרץ אצלי בראש בזמן מקלחת,
ומי אני שלא אשיר במקלחת!? ככה שכנראה השכנים שלי סובלים,אבל לא מזיז לי.
דבר זה מוביל אותי לאדישות שלי.
כל כך טוב לי מהבחינה הזו![טוב רוב הזמן]
אני אוהבת את העובדה שאני כבר לא מתרגשת מדברים קטנים,ולא מתעצבנת מדברים קטנים,
אין לי יותר פטיל קצר,אין לי יותר כעסים על מי שמגיע לו אבל לא שווה את העצבים שלי.
אפילו לא אכפת לי לאחר לשיעורים[כל עוד מכניסים אותי לכיתה]. לפני זה הייתי כל כך לחוצה בעניין,
וצחקו עלי על זה,והרגשתי לא נוח עם זה שאכפת לי בכלל מדברים כאלה כמו איחור לשיעור.
ועכשיו,אני אפילו יכולה לשלוט על מילים שיוצאות לי מהפה,אני באמת התחלתי לחשוב על הדברים לפני שאני אומרת אותם,
אני באמת לומדת לדבר ולפעמים כשאני לא מנתחת את הכל בראש ומוציאה מילים,אני מפתיעה אפילו את עצמי ואת הסובבים בפנינות חכמה קטנות,שלא חשבתי עליהן לפני כן.
ועכשיו,בדיוק עכשיו כשיש לי את האדישות,אני יכולה להתיחס לאנשים באותה הצורה שהתיחסו אלי לפני זה.
למשל אנשים חסרי טאקט האלה,שאפעם לא היה לי מספיק עצבים כדי לאזור אומץ ולהגיד כל מה שאני חושבת בפנים,כי חששתי שהם יפגעו או משהו.
ועכשיו? אני נהייתי תוקפנית כלפי אנשים כאלה,והם מופתעים מההתנהגות הזו אבל גם לא מוכנים לקבל אותי ככזו. וזה ממש מצחיק כי אני מחזירה באותו המטבע והם טוענים "איך השתנית ככה פתאום..." ויודעים מה? טוב לי ככה.
אני לא טורחת אפילו לענות לכאלה טלפונים. ואני מרגישה מצוין עם זה.
כמובן שזה פוגע גם באנשים שקרובים אלי,חברים חברות. אז אני מצטערת,אני לא שולטת בזה..בחיי.
כאילו,מה זה לא אכפת לי לאחר לשיעור או שניים,לא אכפת לי לא לבוא לביצפר,לא אכפת לי לשבת בבית ולהשתעמם.
כמובן שזה רע במידה מסוימת,כי אז אני מתחרפנת,אבל לא עושה שומדבר בנידון.
אני כל הזמן משתנה,זה מפחיד גם אותי.
יום אחד אני חושבת משהו אחר,יום אחר אני תוקפת את עצמי על זה שאני טועה.
אפילו הצחוק שלי השתנה,השקפת עולם,המראה שלי, הפנים שלי,הכל משתנה.
אני פתוחה לשינויים,אז בואו נא עוד.
אני רוצה להיות יפה ולהרגיש יפה (:
וגם בשביל זה הצבתי כמה מטרות לא קטנות.
אז אני מקווה להשיג אותן בקרוב.
אבל אל תבהלו משינויים פתאומיים במראה או בהתנהגות,
אני עדיין מתבגרת נו ]: חחח
וזהו P:
Isn't it?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: