כן,חזרתי.
בתקווה להחיות את הבלוג שיניתי את העיצוב.
אני מקווה שאמצא מוזה בעיצוב הזה,ואחלוק כאן את המחשבות שלי שהצטברו במשך הזמן שלא כתבתי.
אתחיל מזה,
שאני כל הזמן לומדת משהו חדש.בעיקר על אנשים.
נודע לי על מזימות של אנשים,שעכשיו אני שומרת מרחק מהם
נודע לי על שקרים של אנשים,שחבל שלא סיפרו קודם,כי יצא שאני תמימה חח אבל לא נורא (: זה לא שקרים שאי אפשר לסלוח עליהם. פשוט..מפתיע,זה הכל.
נודע לי על הכנות של אנשים,שאומרים הכל בפנים,שמוצאים עצמם פעורי פה רק כי לפני שנייה אמרו משהו שלא חשבו שאי פעם יגידו,כאלה אנשים מעלים בי חיוך לרוב.
נודע לי על הכוח המיוחד שהוענק לאנשים כשנולדו.
מסתבר, שבעזרת שכנוע עצמי ואמונה עצמית,אנחנו יכולים לנצח ולהשיג הכל.
לא סתם אמרו- אל תקווה,תאמין..כי אז הכל משתנה לכיוונך.לטובה!
למדתי שאם אני אגיד לעצמי שאני מסוגלת ושאני יכולה-אני באמת יכולה,אני מאמינה בעצמי ובמה שאני עושה ואני באמת מצליחה!
נודע לי שאנשים חולים כי בוחרים בזה,ז"א פסיכולוגית הם מותשים ולא רוצים לחשוב שהם בריאים,אז הם בוחרים בקצת מנוחה מחיי היומיום ולכן מחליטים שהם חולים,זה כמובן מוביל לגל סימפטומים של חום,גרון,בטן וכו'. ואז אנחנו חושבים לעצמנו, שיט למה לעזאזל חשבתי לעצמי "אני בטח אהיה חולה עוד מעט..".
הריפוי והטיפול במחלה יכולה להיות גם פסיכולוגית,אם אנשים מספיק רוצים להבריא ולחזור לחייהם- הם פאקינג מסוגלים!
אלוהים לא ברא סתם יצורים שיטעו וימותו. אנחנו לא ציורי עיגול ומקלות. אנחנו מסוגלים לשלוט ולשנות. אני באמת מאמינה שכן.
אני פאקינג השתניתי,כל מי שלא ראה אותי איזה חודשיים ירגיש בשוני ברגע שהוא יראה אותי,חיצונית,פנימית,אפילו צורת הדיבור והמחשבה שלי השתנו.
אני מסתכלת בתמונות ישנות שלי,ואני מבינה עד כמה שאני שונה ממה שהייתי אז. אני רואה בשינויים רק דברים טובים,במיוחד בחיצוניות,אני אוהבת להסתפר ואוהבת תספורות ותסרוקות- במיוחד כאלה שמשתנות כל יום (:
אני רואה שהמחשבות שלי מסודרות לפי תאים,כמו שאני אוהבת. אומנם לא מכל הבחינות- אבל זה טוב לי.
אני מעריכה כל רגע שאני חיה.
אני מתעוררת בבוקר- רואה שמש,שומעת ציפורים,מתלבשת לביצפר,יוצאת. הולכת לביצפר-קריר לי,מעריכה קור. מעריכה את העובדה שאני מרגישה שקר לי,העובדה שאני מגיעה לשעות 0 והמורה מכניס אותי גם אם איחרתי,מעריכה את העובדה שהמורים מנסים להרגיע תכיתה שלנו ולא מצליחים אז מתעצבנים והולכים,מעריכה את העובדה שהם מנסים לעזור למפגרים כאלה כמונו.מעריכה אפילו את הכיתה שלי,שלמרות הפיגור אנחנו נשארים ביחד,למרות שלכל אחת מאיתנו יש דיעה- מתפשרים.
מעריכה את העובדה שמחמיאים לי,מעריכה את העובדה שמאמינים כי אני משפיעה על אנשים,מעריכה את העובדה שאוהבים אותי,מעריכה את החיבוקים,את הנשיקות,את השיחות. מעריכה זמן,כל רגע,כל שנייה. מעריכה שקיעה,ערב,פנס ברחוב,וקרבה.
מעריכה את המיטה שלי,ואת השמיכה שמחממת אותי. מעריכה את האוכל שנכנס בי,מעריכה את האמונה בי. מעריכה הכל!
וזהו,תתחילו גם אתם להעריך כל מה שיש לכם. זה עושה טוב לחשוב על זה (:
יש לי עוד הרבה מה להגיד,
אבל עכשיו אגיד..
שלא מתתי,ולא סגרתי שום בלוג,
הנה החייאה.
עצה שלי?
.Forget.Me.Not
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: