כמה אירוני..
כמה אירוני זה לנסוע באוטובוס,ואישה מבוגרת שואלת אותי מה השעה
ואח"כ אומרת לחברתה שאם לא הייתי במדים היא הייתה חושבת שאני ילדה קטנה.
מצחיק שבעוד יומיים יש לי יום הולדת 20.
אני מקבלת הרבה הערות לאחרונה...כאילו שלקראת היומולדת פתאום כולם
נזכרים להעיר ולזכיר לי כל מיני דברים.
כמה אירוני זה שאיזה ילדון עובר לידי ואומר לי..."תגידי,נגיד אם
לא היית במדים....אז את נמוכה,כאילו גמדה..ממש" . זה הצחיק אותי. מה פתאום
נזכרים בגובה שלי? לא העירו לי על זה כבר זמן מה אז אני חושבת שהתגעגעתי לזה (:
פעם הייתי נעלבת אבל השלמתי עם כל זה ועכשיו אני מגחכת וצוחקת על זה.
דוד שלי למשל הזכיר לי שהחל מיום ראשון,אהיה כבר בדרך לעשור
שלישי...מפחיד אותי לחשוב על זה ומצד שני אני מאוד מסוקרנת מהעובדה הזו. תודה לאל
אני לא מהאנשים האלה שחושבים שאם יש להם יום הולדת אז הם מזדקנים...בגיל 20. אצלי
להפך,אני פורחת עם השנים ומתפתחת יותר ויותר.
אגב גם תל אביב תחגוג עשור עשירי! מזל טוב לעיר המדהימה שלי! אני
אומנם לא אהיה בת 100 
אבל יש לי הזדהות מסוימת עם העיר הזו (: אחרי הכל יום הולדת
באותו החודש!
וואו אני מאוהבת בחודש אפריל. היום הלכתי ברחוב ועצרתי ליד כל עץ
והרחתי את הפרחים שיש על העצים...הכל כל כך יפה! זה מדהים אותי עד כדי כך שאני
עומדת ליד העץ ומריחה את הלבלוב והפריחה המטורפת הזו. כל העיר מוצפת בירוק,בפרחים
לבנים וורודים. אוי זה כל כך משמח אותי! (:
זה מעלה בי חיוך וזכרונות כל כך נעימים...סופסוף אני יכולה להוריד את
השכבות של הכובד ולהתאהב מחדש בחום ואהבה שהטבע מעניק לי.ועכשיו שמחשיך מאוחר,אעשה
לעצמי לו"ז צפוף ואכלול בו טיול מדי יום בפארקים ומקומות שתמיד רציתי לטייל
בהם. אז מה אם זה לבד,זה מעניק לזה חוויה שונה לגמרי. בא לי לשבת באיזה פארק עם
ספר ופשוט לקרוא..בא לי לרכב על אופניים ושהשיער יתעופף עם הרוח וארגיש שאני
עפה...מתחשק לי לשבת על הספסל או לשכב על הדשא,לעצום את העיניים ולהנות מקרני השמש
שנופלים על הפנים. שהרוח תזיז לי את הריסים ותלטף אותי ברכות. איזה כיף שאפשר
לעשות את זה! 
בדרך כלל בימים הראשונים של חודש אפריל,אני מתחילה להתרגש לקראת משהו
חדש. בעיני זו התחלה מצוינת גם מבחינת יום הולדת וגם מבחינת "סוף קור תחילת
חום".אני מתחילה להתרגש ולחייך ויש לי צמרמורות נעימות בגוף והכל פתאום
מעניין אותי. זה כאילו אני מתחדשת יחד עם כל העלים וכל הפרחים וכל האווירה. השנה
עיניין אותי מה עשיתי בשנים עברו בתקופה הזו של החודש...וואו. אני פשוט מפתיעה את
עצמי כל פעם מחדש כשאני מתסלכת בדברים שאני כתבתי. למשל בבלוג,הוא אצלי כבר כמעט 5
שנים ולא מחקתי אפילו פוסט אחד. ואני כל מודה על זה. כל כך הרבה זכרונות נשמרו
לי..ועזבו בלוג,יומן! מסתבר שכתבתי דברים שכבר שכחתי שעשיתי בכלל...כתבתי וכתבתי
לא ידעתי למי,לא ידעתי בשביל מה,פשוט חשבתי שכשאמות אז לפחות ידעו את הגרסה שלי
לחיים..בלי שינסו לפענח מי אני הייתי ואיך.[כי כשלמדתי ספרות והמורה סיפרה על סופר
כזה וכזה,שנאתי את העובדה שהיא סיפרה על הסופר וכולם ניסו לפענח מה הוא כתב
ולמה...מה,מאיפה אתם יודעים שהוא התכוון דווקא לזה? אולי הוא אמר משהו אחר ואתם
סתם מנסים להתאים את זה לנושא בספרות שלא באמת קשור למטרה.] ובסוף הבנתי. שכל
הכתיבה הזו היא בשבילי. הרי אני זו שקוראת מדי פעם ולומדת על עצמי כל כך הרבה
דברים חדשים שבזמנו לא הבנתי. הרי אני זו שמתרגשת או מתעצבנת ממה שכתבתי. אני זו
שמתפלאת מהכתיבה שלי...הייתי בת 14 וכבר ידעתי מילים כאלה קשות באנגלית או בעיברית?
באמת רציתי להיות רופאת ילדים? מדהים. חוץ מזה אני אוהבת את הכתיבה שלי (:
בדרך כלל,כשאני שוטפת כלים,אני שמה מוזיקה. לאחרונה שמתי לב שיש לי
מלא דיסקים צרובים שאני לא שמעתי מזמן,אז שמתי איזה דיסק באקראי והמשכתי במעשיי.
כמה אירוני זה לגלות דיסק משנת 2001 
שהסתבר לי שהייתי ילדת טרנסים פרט
לכל ה"you’re one in a million" וכל מיני זמרים של פעם..זה ממש הפתיע אותי כי רוב השירים לא
זכרתי בכלל...כנראה הדחקתי את התקופה הזו. אגב אח"כ נודע לי שבכיתה ה אהבתי
את שרית חדד מטריד ומצחיק בו זמנית.
תשמחו יותר (:
ותחייכו יותר!
תודה על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: