החיים מעבר... לים?

זאת אני, כמה מפתיעה. סוף - סוף הבנתי את זה.

אולי מבחוץ אני נראית (או לפחות יש בי קמצוץ של מראה), של נערה בת 16, מבפנים עצר לי השעון ואני עדיין בת 13.

זה מתבטא בהרבה אופניים - חברות שלי בנות 13 - 14, אני ילדותית, אוהבת את מה שהן אוהבות, נהנית לבלות איתן, מבינה אותן ואפילו אוהבת מישהו בגיל הזה.

האהבה שלי אליו מאוד מסובכת, הרי הוא עדיין רואה בי מישהי בת 16 למרות הכל, וזה מה שמקשה עליו להתקרב אליי. אנחנו חוזרים לקשר ושוב מאבדים אותו... פשוט לא הולך, ולי זה כואב. אחרי הכל יש עדיין את הסביבה ואת השאלה הזאת "מה היא תחשוב..?" ואולי זה הדבר שמשפיע עליו ומקשה עליו (אני חייבת לציין שהתגברתי על השאלה הזאת לא מזמן), אך לדעתי עליו זה עדיין מעיק. כמו כן גם הגישה שלו אליי. אני רוצה שהוא יתנהג אליי כאל ידידה רגילה שלו... מה הבעיה? רואים שהיחס שלו כלפיי מוזר כזה... לא יודעת איך להסביר.

מה שבטוח - אין כאן כבר שום אהבה. מה שהיה - היה. קשה להחזיר דברים אחורה.

הוא הסתבך ברגשות של עצמו, ואני כבר באמת לא יודעת מה לעשות...

טוב, עד כאן החפירה... שיהיה לכם חג שמח ושנה טובה!

שלכם, אליסה.