קלטו איזו שיחה הזויה הייתה לי הרגע עם אחי החורג (20+)... ניסיתי לתמצת...

"אז מה.. שמעתי שיש לך חבר..."

"לא, כבר אין.."

"מה קרה..? נפרדת ממנו..? טוב, לא משנה, לא נדבר עליו.. מה, יש מישהו חדש באופק?"

"לא, לא ממש.."

"איך זה שלא..? את אחת הבנות הכי יפות שאני מכיר.."

"אתה לא מכיר בנות 17 אחרות..."

"ותודה לאל שכך.. מה כבר יש לחפש אצל בנות 17?.. שכל - אין, היגיון - אין.. צריך שיהיה גוף טוב, חיוך טוב, שתהיה בן אדם טוב, שתהיה נותנת.."

"חחחח נותנת..??"

"אממ אני מקווה שאת לבד בבית כי אם ההורים שלך ידעו שאמרתי את זה, הם יהרגו אותי..."

"כן, אני לבד.. אבל אני מכירה דווקא שני זוגות שהם ביחד איזה שנה והבת לא נותנת.."

"גם אני הכרתי זוג כזה......... הממ.. טוב, שיהיו בריאים.."

"טוב בכל מקרה רוב הבנות בגיל 17 לא ממש נכנסות לקשר אם הן לא נותנות בכלל... כאילו.. מה כבר יש לעשות עם בן..?"

"חחח תודה באמת....... אפשר לדבר עם בן!"

"הממ נו כן, לדבר.. אבל אז הם ידידים.... אבל אם הם עושים משהו חוץ מלדבר אז הם מעבר לידידים... כאילו.. הבנת?"

"כן, הבנתי"

"טוב, אל תגיד להורים שלי שאמרתי את זה.."

"טוב.. אני אדבר איתך אח"כ..."

נמנמ. כמה הזוי ופדחני מצידי. זה משעשע אבל עדיין פדיחות. (ואיך לעזאזל הוא ידע שהיה לי חבר...? הוא ניחש, נכון...? אנשים לא באמת מעדכנים אותו במצבי, נכון? הם לא יודעים בכלל.. - פרנויות...)

תוך כדי הכנת עבודה לפסיכו', הגעתי למסקנה שאני בן אדם ממש לחוץ. העבודה הייתה על חרדת בחינות ואז יצא שעברתי שוב על כל מיני גורמים ללחץ ותוצאות פיזיות של לחץ והגעתי למסקנה שאני בן אדם לחוץ.

כל הגישה הזאת שלי של להיות מוכנה להכי גרוע תמיד - זאת גישה מלחיצה. להיות מוכנים למשהו רע זה בעצם שכל השרירים מתוחים ומוכנים לפעולה, דופק גבוה יותר.. דברים כאלה..

חשבתי שהגישה הזאת היא מה שעוזר לי אבל בעצם זה רק מלחיץ אותי... זה ממש עצוב.

אני חייבת להירגע!

אז היו גם פתרונות ללחץ והגעתי לאחד משני פתרונות אפשריים: או לעשות ספורט (משחרר אנדורפינים למוח וזה מרגיע, וגם גורם לתחושת שליטה), או לעשות יוגה/מדיטציה... אני חייבת להתחיל אחד מהם. או את שניהם...

שבוע מטורף עומד להיות לי...:

מחר מבחן חוזר במחשבים

יום ראשון עבודה בסוציו', חוברת בתנ"ך להגשה, אולי בוחן בתנ"ך

יום שני מבחן בפיסיקה.. מתחילים לצלם סרט שאני אמורה לשחק בו.. (מקווה לא לפשל.. חוסר ניסיון בתחום..)

יום שלישי מבחן במחשבים, בוחן באנגלית.. ממשיכים בצילומי הסרט..

יום רביעי כלום! יום פנוי.. ואולי ממשיכים לצלם..

יום חמישי מבחן באנגלית..

בקיצור- איכסה. ננסה לשמור על שפיות... אם אני לא חוזרת לפה, תדעו שאהבתי אתכם... (לפחות את אלה שהגיבו ויידעו אותי בעובדה שהם קראו את הפוסט במקום להגיד לי באמצע שאני מספרת להם משהו: "כן... קראתי בבלוג..." חחח סתם, גם אותם אני אוהבת.)

תגידו: כן או לא? (כל אחד שמגיב לפוסט הזה שיכתוב בסוף התגובה כן או לא לבחירתכם, תודה.)