| 6/2008
דף חדש (דו משמע! אויש, אני כזו שנונה)
ובכן! *כחכוח רב רושם בגרון*
כמו שאומרת הכותרת (הנורא שנונה, אגב. מה, אתם לא מסכימים? טוב, האמת שאני לא דוגמה, אני צוחקת מבדיחות בסגנון "זה מקל עליי"-תם יודעים, למה בנאדם הולך ברחוב עם מקל על הראש..? כי זה מקל עליו!!! האהאהאהאהא!! זה נורא משעשע~) אני פותחת דף חדש!
טיפול פסיכולוגי באמת עובד, קחו את זה ממני~
ובכן, יולי תתחיל בדיווח שהיא כנראה כן תמשיך ללמוד שנה הבאה, כי נשארו לה רק 4 מקצועות, והיא מעדיפה ללמוד על פני לעבוד כי היא עצלנית. מכיוון שיולי קצת פחות סובלת בבצפר (לא יותר ממה שניתן לצפות במוסד החינוכי שהוא פחות חינוכי מאשר מוסד) והיא מוכנה להקריב את עצמה באצילות ולהמשיך ללמוד בשביל אמא שלה (לא באמת, אבל היי, אם זהמה שהיא חושבת, מי אני שאפוצץ את הבועה שלה?).
כמו כן יולי מרוצה לציין שהיא קצת (אבל קצת! אל תתחילו להתלהב................טוב, לא צריך להיות כל כך אדישים... הנוער היום,זה נוער? זה בררה!!) פחות מעוצבנת על עצמה (ובא לציון גואל!). והיא גם הסתפרה (כן... אסוסאציה פרטית, נה?)
עם זאת, יולי עדיין לא נפטרה מהנטייה שלה לעצבנות כרונית והזעה יתרה בחברת יצורים אנושיים מתחת לגיל 40, ולכן היא חושבת שהיא תמשיך עם הבלוג הזה, כי יולי צריכה לדבר קצת מפעם לפעם, אפילו רק לעצמה (ולזאבה, תבורכי~).
אז שנכנס ישר לעובי הקורה, כמו שאומרים החבר'ה? (מזה אתם יכולים להבין מי החבר'ה שלי... או שלא. לטובתכם, אני מקווה שלא. אני באמת מקווה.)
ובכן, לפני זמן מה, צלצל השח-רחוק בביתה הקט של יולי. יולי חשה לטלפון, וענתה ברוב רהיטות "בסדר". זאת מכיוון שיולי רגילה שבשעה המסויימת הזו של היום אמה-מולידתה של יולי מתקשרת, והיא תמיד מדלגת על ברכות הפתיחה ושואלת מה העניינים, ויולי תמיד משיבה "בסדר" גם אם היא עולה באש, כי יולי לא ממש אוהבת לדבר בטלפון ואין לה כוח להתחיל לפרט את נסיבות חייה בנקודה זו ברצף הזמן-חלל. בכל אופן, יולי הניחה שזו אמה-מולידתה, ולכן החליטה להקדים תרופה למכה וענתה "בסדר". למרבה הצער זו לא הייתה אמה-מולידתה של יולי, מה שגרם ליולי להיות נבוכה כל כך שהיא לא הקשיבה במיוחד למה שאמר המתקשר האלמוני, שלמעשה לא היה אלמוני במיוחד, היות וזה היה אביה-מולידה (ככה סיפרו ליולי, בכל אופן) של יולי. עכשיו, אביה-מולידה של יולי גר ברעננה היות והוריה גרושים, והוא הודיע לה כי הוא קיבל מכתב מצה"ל. מן הסתם, זה היה צו ראשון ליולי, היות והיא לא ביצעה (עדכמה שידוע לה) שום עבירה שתדרוש התערבות של המצ"ח (אויש, פעם ראשונה ששמעתי את זה, איך צחקתי! "אוי לא,הם ישלחו לי מצח!!" כמו ראש הסוס בסנדק... מצח....האהאהאהאהא).
ובכן, יוליכה התרגשה מן הבשורה, שהיא דילגה במדרגות שתיים-שתיים, קיפצה לאורך המסדרון לחדר העבודה של אמה-הורתה, ושם, לאחר מספר רגעים שהוקדשו להסדרת הנשימה וביצוע סימנים ומחוות ידיים לרמוז שיש לה דבר-מה להודיע, פתחה יולי את פיה הענוגוהודיעה בחגיגיות "קיבלתי צו ראשון!!" ולאחר מכן עצרה בכדי לאפשר לאמה-הורתה להגיב כיאות.
ובכן, יולי חיכתה. וחיכתה. וחיכתה. כעבור זמן מה הסתובבה אמה-הורתה של יולי ממסך המחשב ואמרה "הממ... יופי" והסתובבה חזרה.
יולי הייתה מבולבלת מעט, איך אז נגהה ההבנה במוחה. כמובן! אמה-הורתה התרגשה מכדי להביע את התרגשותה במילים, ונזקקה למספר דקות להתעשת ולהביע את ברכותיה כראוי. יולי התמלאה עונג למחשבה, בטוחה שאמה-הורתה תששתף בעליצותה ברגע שתוחזר אליה נשימתה. ובכן, יולי חיכתה עוד מספר רגעים, ולאחר שדבר לא קרה, החליטה יולי לסייע מעט לאמה, והעירה בעליזות "האין זה מרגש? בוודאי נקבל את הצו בעצמנו בקרוב! הזמן עובר כה מהר, האין זאת?" (טוב, נו, לא בדיוק... האמת שיולי אמרה "צו ראשון, הא?" אבל זה מה שהיא התכוונה להביע... זה היה סאב-טקסט, תם יודעים). אמה הורתה של יולי הנהנה סתמית.
כעת החלה להזדחל אל יולי תחושה עמומה שאולי אמה-הורתה אינה שותפה להתרגשותה של יולי. בתקווה להפריך את התחושה הנלוזה, מיהרה יולי והוסיפה "את לא מתרגשת?" מצפה, כמובן, שאמה תפלוט כעת את כל המילים שעצרה בהן עד עתה מחמת איפוקה הידוע לשמצה. ובכן, לא בדיוק. תגובתה הסטואית של אמה-הורתה הייתה "את רוצה שאתרגש?".
יולי באה במבוכה, שהרי איזה ילדה תרצה להודות בפני אמה-הלא-נרגשת-בבירור שהיא רוצה שתתרגש? זה הרי משפיל לחלוטין! לכן ענתה יולי ברהיטותה הידועה שהודגמה מקודם "לאלאלאלא,מה פתאום, רק חשבתי, כאילו, שאולי תתרגשי, כי זה כזה חדש, זתומרת אני לא מתרגשת, רק חשבתי שזה מעניין, כאילו לאמא, לא לי" והוסיפה עוד כמה קולות מגומגמים שקשה לשחזרם במדיוק היות והם לא שייכים לקולות המיוחסים בד"כ לבני אדם.
למרבה הפליאה, הפעם אמה-הורתה של יולי סובבה את כסאה סיבוב שלם לעברה של יולי, חייכה בנועם ואמרה "דווקא נראה לי שאת מתרגשת" ונתנה בה מבט אומד. יולי מיהרה להקשיח את הבעת פניה, ובקול נטול פניות ענתה "לא ממש... סתם ככה, תיודעת" ובכדי למנוע מעצמה להסתבך עוד יותר, פלטה "טוב..." והוסיפה מעין קול שאם אחוייב להעלותו על הנייר, אתארו כ"מומפ". לאחר מכן הסתובבה יולי ונחפזה לחדרה, שם השתרעה על מיטתה ובהתה בתקרה בריכוז, מוחקת בשיטיות את אירועי הדקות האחרונות ממוחה ומדחיקה אותם אל התת מודע, משם יגיחו רק בסיוטיה, יחד עם חבריהם משכבר הימים.
כן, נכון שיולי ברת מזל? אמא של יולי לא הטיפוס שיאבד את העשתונות ויביך אותה בהפגנת רגשות, או לא! אמא של יולי תגרום גאווה לבתה ותהיה אדישה יותר מנאו ממטריקס. כן, יולי היא כמו פוליאנה המזורגגת, תמיד מוצאת את הדבר הטוב המזורגג בכל דבר מזורגג שקורה לה בחיים המזורגגים שלה.
וופטי-דו!
יולי הולכת לקרוא AIRGEAR בגלל שזו מנגה מצויינת עם הציורים/אמנות/מה-שלא-יהיה הכי טובים שיולי נתקלה בהם בארבע שנותיה כאוטאקו. ואז יולי תקרא פאנפיקים של קאזוXאיקי, כי הם חמודים~ יולי לא הייתה בפאנגירל מוד כבר זמן מה, והיא קצת חלודה, אבל היי, אי אפשר לשכוח להיות פאנגירל, זה כמו (לא לרכב על אופניים, כי יולי לא יודת לרכב על אופניים) לאכול דברים משמינים-לא משנה כמה זמן אתה בדיאטה, אי אפשר לשכוח אי לעשות בולמוס זלילה כמו שצריך!
האהא, יולי נשמעת כמו בולמית. אבל יולי יותר מדי אוהבת חטיפים מלוחים, היא לא תצליח להיות בולמית, היא תצטרך להקיא 24/7.עוד מסלול בחיים שסגור בפני יולי. לעזאזל!
המ, זה אולי לא נשמע ככה, אבל אני באמת מרגישה יותר טוב, בכללי. לא הייתה אומרת שאני שמחה ועליזה, אבל מצד שני, אני לא בנאדם שמח ועליז מטבעי. אבל אני די מרוצה, וזה נשמע לי מספיק לבנתיים, נה?
אז אני מסיימת פה~ אם במקרה מישהו דאג לי אחרי הפוסט הקודם (כן... נגיד.... אין לי אמון רב באנשים, אני יותר מדי חכמה בשביל זה) הוא יכול להפסיק לדאוג-כוחותינו שבו הביתה בשלום.
ואל תשכחו ילדים-מה ישו לא היה עושה? קורא יאאוי, למשל. תלמדו ממנו ילדים-קראו יאאוי או שיצלבו אתכם!
*העצה הנ"ל ניתנה בידי איגוד קראו-יאאוי-או-שיצלבו-אתכם-בערבון-מוגבל-לא-צליבה-בערבון-מוגבל-אם-אתם-מבינים-אותי-מוהאהא*
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
