סגידה,פנטזיות ויאוי אקראי

בחיי, עם כל ה"15+" (AKA שומדבר חוץ מנשיקה בזווית צדדית) שמסתובבים שם בחוץ, זה שינוי נחמד, לשחק במשחק אוטומה שיש בו הארדקור סקס. ואוהו, זה משחק הארדקור. עם המון נוזלים בכל מקום, תיודעים על מה אני מדברת. זה חתיכת משחק כיפי, אפילו אם הדיאלוג, טוב, אופייני למשחקי אוטומה (נו באמת, כשאתם מזדיינים אתם מבשרים לבני הזוג שלכם אמיתות גדולות וחשובות בנוגע למשמעות המילה "נצח" או חולקים איתו תובנות מהילדות המעוותת שלכם? לא, גם אני לא. אבל היי, בסצנות הסקס יש סאונד אפקטס רטובים ומשעשעים להפליא, שנשמעים כמו מישהו שצועד הלוך ושוב בנעליים מלאות מים. כי כידוע, ככה נשמע סקס! NOT).

בכל אופן, כבר כמה ימים שאני יושבת על המשחק הזה (יש שישה בישונים טעימים להפתיע-כן, שמעתם אותי, צוות שלם שנראה טוב, לא שתי דמויות מוצלחות וארבע מעפנות שרואים עליהם שנגמר התקציב לאנימציה! כפי שניתן לצפות מסטודיו כמו SUGARBEANS, הם משקיעים. לא סתם הם החברה שמוכרת הכי הרבה משחקי אוטומה, אם כי טיארהמוד יותר מוצלחים לדעתי. אוו, ולטירמיסו יש סגנון מעניין מאוד-טוב, בסדר, הם היחידים שמציירים בנות בלי בז'אז'ים בגודל של גלשן. וסצנות הסקס תמיד בתנוחות משונות קצת. אבל הצביעה שלהם טובה.) ובגללו לא ישנתי כבר 36 שעות. תם יודעים איך זה, מתיישבים אחרי המקלחת לשחק קצת, ולפני ששמים לב השעה חמש בבוקר. להגנתי ייאמר שלא ניתן כמעט לקצר את הדרך, אפילו שכפתור הדלג מהיר למדי-כל השבילים שונים כל כך זה מזה, שפשוט אין טעם לשמור לפני שהשביל מתפצל, בגלל שהוא מתפצל בערך בבחירה השנייה. אם כי, זה באמת מאפשר מגוון רב של סופים (בסה"כ יש שני מסלולים עיקריים-מסלול "טהור" [הא] ומסלול של "אהבה שנאה" [נו,אונס. כלומר, יותר אונס מה"טהור"]. אבל לכל אחד מהם יש שלושה סופים, אחד טוב, אחד,המ, גם טוב וגם רע, ואחד רע. אני מתכוונת רעעעעעעעע. דילגתי על רוב הסופים הרעים, כי הם מדכאים כל כך שפשוט אי אפשר לעמוד בזה, בייחוד כי הם לא סתם סוף רע אחרי מסלול ארוך ושמח, המסלול כולו עצוב ומדכא. אבל חייבים להשיג את כל הסופים, כי כמובן שבסופים הרעים יש את סצנות הסקס הכי טובות. NONCON סקס זה תמיד טוב, בייחוד אם אתה ממילא לא מחבב את הבחורה ולא אכפת לך שהיא סובלת).

כן, תנו לי לספר לכם על ה"גיבורה" של המשחק (המענג מכל בחינה אחרת) הזה. שם ברירת המחדל שלה הוא אשֱה (A-SHE, עם E כמו ב-TEN ולא כמו ב-HERE) למרות שכמו ברוב משחקי האוטומה, ניתן לשנות את השם, כדי שיהיה לך את התענוג של לראות את הבישים קוראים בשם שלך בזמן שהם גומרים. יאיי.

אז ככה, אני חושבה שבשוגרבינז התבלבלו קצת, ושכחו שהם עושים אוטומה ולא ארוגה, ולכן קיבלנו בחורה שיצאה היישר מקטלוג "בחורות שאוטוקואים היו מתים שהיו קיימות". I.E., היא קטנטנה למדי (בשביל הלוליקון), עם עיניים עצומות (בשביל הMOEEEE), שיער ארוך (כדי שיוכלו לעשות סצנות דרמטיות עם פרחים מעופפים ושיער שנכנס לעיניים, ואגב, המשחק מלא בסצנות כאלה, וסצנות עם לבבות ועיגולי פסטל בהירים. כן.), עם ציצים גדולים (בעיה ענקית, אגב. הפרופרוציה מעוותת לגמרי, היא נראית, לחלוטין וללא עוררין, כאילו מישהו הדביק לה שני בלוני מים על החזה. הם כאלה גדולים בהשוואה לגוף הקטנטן שלה, שאין להם מקום על החזה שלה, והם מזדקפים למעלה כאילו היא תקעה מקלות מתחת. התוצאה הסופית היא סלפסטיק קומדי במיטבה, מה שהופך כל סצינת סקס לפארודיה).

אבל! אל תשכחו את המאפיין מספר אחד של בחורות שאוטקואים היו מתים שיהיו קיימות-היא מתוקה עד בחילה ועם גיל מנטלי של שבע. כלומר, היא מדלגת, היא קופצת על אנשים מרוב אושר, היא צוחקת את הצחוק המעצבן הזה  (טיהיהיהיהי) בלי שום סיבה, היא מחייכת כאילו היא על תרופות, והיא מטורפת על דברים מתוקים ("תותים!!!!!! תותיייייייייייים!!!!!!!!!!!!!!!!!!" ברצינות, הבנו, היא אוהבת תותים, אולי די?) ויש לה קול צפצפני. אה, והיא מפגרת. מאוד, מאוד, מאווווווווד מפגרת. מפגרת כמו הילד החננה הזה בשיעורי ספורט שנמצא שתי הקפות מאחורי כולם במסלול הריצה (כן, זו הייתי אני. אבל סיימתי כבר י"ב, אז נא לכם!).

אבל, יש רגעים (בודדים ביותר) במשחק בהם היא מפגינה צל של עמוד שדרה, גם אם באופן רגשני וMOEEEEE עד דיזנטריה. הבעיה היא, שבאחד מהמסלולים זה היה רגשני כל כך, שזה פשוט הרס לי את כל הסיפור. היא לא יכלה סתם להציל את הבחור שלה, לאאאא, חייב להיות נאום רגשני קודם, והיא חייבת לצרוח (ותוך כדי כך לנפץ את כל החלונות והכוסות בבית שלי ולגרום לי נזק בלתי הפיך לתעלת השמע) כמה היא אוהבת אותו וכמה שהיא תמות בלעדיו ואסור לכם לקחת אותו לאלאלאלאלאלאלא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוף, זה היה מעצבן.

אבללללללללל, ON THE BRIGHT NOTE, הבחורים במשחק אדירים. הם לא רק נראים טוב (והם נראים טוב. אפילו אלה שהם לא הטיפוס שלי היו אסטתיים ביותר) יש להם גם מדובבים אדירים, וסיפור רקע אדיר, ואישיות!! אישיות לבנים במשחק אוטומה! זו מהפכה של ממש. למעשה, נקשרתי אליהם כל כך, שא) לא יכולתי לצפות בסופים בהם קרה להם משהו רע ו-ב)ממש התקשיתי לשחק במסלול אחד עד הסוף, כי כל פעם הופיע מישהו אחר והיה מקסים כל כך שהייתי חייבת לעבור אליו מייד. שלא לציין, שיש בחור אחד שלא משנה מה מאוהב בך, והמ, בואו נאמר שיש סיבה שהגיבורה שלך כל פעם נופלת לכיוונו. היה לי כל כך קשה להיות עם בחורים אחרים ולשבור לו את הלב, והוא היה כזה מתוק כל פעם... בחיי שאין בנים כאלה, זה באמת TOO GOOD TO BE TRUE.

אבל כל אחד מהסיפורים היה מעניין ומרגש במידה הנכונה, ולכל אחד מהבנים הייתי אישיות ייחודית, שגרמה לי לרצות לראות אותו מאושר. שוגרבינז עשו עבודה מצויינת עם הדמויות, הם הרגישו כמו אנשים אמיתיים, עם עומק, ואפילו התקריות הכי יומיומיות היו מהנות, פשוט כי הם היו כתובות כל כך טוב. זה באמת עונג נדיר-לרוב הרי הדמויות שטוחות כמו קרטון, כדי להתאים לפטישים מסויימים, וזהו. בהחלט, שוגרבינז ראויים לפרסים שהם זכו בהם, על זה שהצליחו להכניס עומק למשחק שהוא ביסודי דייטינג סים.

למרות שהמשחק הזה לא נכנס בקטגוריית ויזואל נובל-אין לו עלילה של ממש משל עצמו, העלילה נוסבת יותר על הבחור שאת נמצאת במסלול שלו-התסריט שלו מוצלח מספיק כדי שהוא היה יכול להיות ספר או סרט, בלי סצנות סקס, ולהיות מצליח. וסצנות הסקס הן-לרוב-לא סתם פאנסרביס, יש להן עומק מסויים, למרות שאני מוצאת שיש משהו מרגיז בזה שאקספוזיציה חשובה ביותר נכנסת בתוך שורות של "אהההההההה~~~~ יותר עמוק~~~~", אבל ניחא. אגב, המדובבת של הגיבורה קולנית ביותר, וכל סצנת סקס הייתי צריכה להחליש את הקול שלה, כדי שאני אוכל לשמועע את מה שמעניין אותי, שזה הקול של הבחורים-את כולם מדובבים אנשים מוכרים, רובם גברים (!! בישונים שמדובבים ע"י גברים! זה הטרנד החדש עכשיו, תם יודעים), וכולם עושים עבודה מצויינת, הקול מתאים לדמויות, לסיטואציה ולרגש שהם מנסים להעביר. שלא להזכיר שאלה קולות סקסים ביותר, בייחוד של דמות אחת, שהיא המבוגרת ביותר (בואו נאמר שרוב הדמויות בגיל תיכון פלוס מינוס, אז הדמות הזו... המ, הייתי מתארת אותו כבתחילת שנות העשרים שלו?), שהמדובב שלה מעביר בצורה מושלמת את תחושת האח-גדול-שתמיד-דואג-לך-אפילו-שהוא-צוחק-עלייך-קצת שהיא הקונספט של הדמות. זו דמות שמופיעה הרבה גם במסלולים האחרים, ותמיד שמחתי לראות אותו, כי הוא היה פחות או יותר החבר היחיד של הגיבורה שלא היה עסוק כל הזמן בלקנא/לתקוע אותה/לזמום נגדה. הוא פשוט היה בחור טוב, דמות אנדראסטמייטד בלי ספק.

בסה"כ, UNDER THE MOON, למרות שיש בו רגעים בלתי נסבלים, הוא מהנה מאוד מאוד, מקורי (יחסית למשחק אוטומה), והכי מפתיע, הוא פשוט נוגע ללב. זו באמת הנקודה החזקה ביותר שלו-פשוט אי אפשר שלא להתרגש, שלא לחוש סימפטיה, שלא להרגיש מעורב. זה דבר נדיר בכל יצירה בדיונית, ספר, סרט או משחק, ולכן זה בהחלט היה שווה את השעות שחיכיתי להורדה בטורנט, ולכן הלכתי וקניתי את המשחק באמאזון-כי משחקים כאלה טובים ראויים לתגמול, והיי, אולי אם שוגרבינז ימכרו מספיק עותקים, הם יוציאו עוד פאנדיסק, כי האחרון היה ככה ככה, אם כי מוצלח יחסית לפאנדיסק, והודות לו, המחשב שלי לוחש לי בקול סקסי כל פעם שאני מדליקה ומכבה אותו. אויש, אני אוהבת את הרעיון של סיסטם וויס, יש את זה גם באבר 17, אבל זה לא אותו דבר בלי הלחישה המלוכלת הזו של סייג'ו, פופופו.

אני יודעת, אני יודעת, אני פאנגירל. היי, יש לי חיבה לא בריאה לסקס לא קונביציונלי, SO SUE ME. לא, בעצם לא, אין לי הרבה כסף, אני מרוויחה 25 ש"ח לשעה. אבל זה די הרבה כדי לשבת ולגלוש באינטרנט, מוהאהאהא. הידד להתעצלות בעבודה וכתיבת ברבורים על משחקי אוטומה בזמן שאני אמורה לעבוד!

אני גדולה או שאני גדולה?

יאפ, אני גדולה. לא, יותר מזה-אני יולי!!!! פופופופו.

אגב, חברה שלי בדיוק התגייסה והיא עכשיו בטירונות. כל כך משונה להסתובב בחוץ בלי זמזום מתמיד באוזני של "יוליייי, תראי, בן!!! הוא מסתכל עלי!!!!!!". אנשים יכולים להתרגל לכל דבר. בייחוד פאנגירלז עם ראש פתוח ונטייה לחבב כל דבר שכולל בונדאג'.