רותם?

אני מצטערת על שלא חיבקתי ולא ניקשתי לשלום :(

אני יודעת שאולי גם לא ציפית ממני לפוסט הזה, פשוט נורא קשה לי עם פרידות.

ניסיתי כל הזמן לשכנע את עצמי שאת לא באמת עוזבת, שתחזרי לעתים קרובות ושכמעט כלום לא ישתנה.

אבל רק עכשיו אני מבינה עד כמה שהפרידה הזאת היא רצינית, חיים בפנימיה זה שונה לגמרי.

אפשר לקרוא לזה תקופה חדשה, אבל אני חושבת שזה יותר מתקופה, זה חיים חדשים, שיגרה חדשה, הכל.

וזה בטח נורא קשה לדעת שאנחנו נשארות פה, מתגעגעות, אבל עדיין ממשיכות בחיים הרגילים, ביחד.

ועכשיו אפילו לי יש דמעות בעיניים.

שונאת פרידות ושינויים, יותר מכולם נראה לי. מעולם לא פגשתי משהו ששנוא אותם יותר ממני.

רק עכשיו הבנתי באמת שלא נירא אותך יותר במחששה בהפסקות, ולא נשיר שירים של גרין די או של סימפל פלאן בשני קולות, בזמן שאת מנגנת בגיטרה, או כשאחנו סתם שיכורות :( ולא תגידי לי "אוווי מריה את פשוט בן אדם אחזרי - אבל אני עדיין אוהבת אותך ^^" ונגחך בצחוק מרושע. וכן אני אוהבת אותך רותם, אולי אני אף פעם לא הכי מראה את זה כי אני מנסה לשמור תמיד על הקור הזה, קרה לי מספיק בחיים בשביל לגרום לי להתנהג ככה. וזה חבל, אני יודעת שפספסנו הרבה, אני מקווה שגם את חושבת ככה.

את בן אדם מיוחד, תמיד חשבתי ככה. רק אל תהרסי את זה, תשמרי על היחודיות שלך ובחיים על תוותרי על העקרונות שתרכשי בחיים :) זה הכי חשוב, תיהיה חזקה, אתגעגע אליך באמת :[

תשמרי על עצמך, ובחיים אל תסמכי על אף אחד חוץ מעל עצמך :P

ואל תשכחי לבוא לבקר, וגם אנחנו לא נשכח 3>

מקווה שזה לא מאוחר מדי :$

עוד נקים את גרין פאנה, עללי D;

3>

ובתאכלס אני יכולה להגיד שלא עשיתי כלום :$

נכון שלא היה יום אחד שבו ישבתי בבית,

והספקתי לסוע לסופרלנד ולת"א, ולאכול פוול מקדונלדס, ולעבוד, להשתקר,

ולשון ברחובות בלילות, ולהתנחל בבית של שלי שבועיים, ולהקיר אנשים חדשים ועוד כל מיני דברים....

אבל הזמן פשוט טס.

לא ממש אכפת לי לחזור לביצפר, פשוט אני ממש לא מוכנה לזה עדיין :X

היתי בטוחה שיש עוד איזה שבועיים של חופש לפחות, ולא הספקתי לארגן עוד הרבה דברים :|

קיצר, הינה הדברים שאני חייבת להספיק לעשות עד יום ראשון (חזרה לביצפר) :

- לקנות ספרים לביצפר.

- כל השיט לביצפר.

- לקנות תיק.

- לסוע לת"א.

- לקנות מתנה לנסטיה השמנה.

- ללכת איתה לקייג' ולהשתכר עד אובדן חושים! היה מעפן רצח :\

- לישון עם דימה בים (אין מצב שזה באמת מתממש).

- לעשות מילוי.

- לעשות גבות.

- לקנות בגדים + נעליים ולרושש ת'הורים שלי.

- לקנות נעלי עקב :\

- לסיים כבר ת'תחרות המזדיינת הזאת :| ניצחתי ^^

- להוריד את כל המוזיקה שאני רוצה ולהעביר אותה ל MP.

- ללכת לפגישה עם מילה *חעחע* ולספר לה מה עשיתי בחופש ואיזה תחביבים יש לי הפעם ><

- ללכת לים.

- להשתזף.

- לצבוע ת'שיער.

-  לקנות ספר טוב.

- להפסיק לעשן סופית.

בלאט וכל זה עד מצאי שבת O=

קיצר, אני הולכת להיות די עסוקה בזמן הקרוב.

החופש פשוט נגמר, זה ממש לא נקלט, בכלל לא שמתי לב שהוא עבר O=

אבל לא ממש מזיז לי, אני רק מתבאסת לראות את כל הילדים המעפנים מהשכבה שלי.

ואת אלה שירכיבו את הכיתה החדשה שלי :\

טוב נוו, לפחות אני יודעת שאני אצחק המון *חעחע*.

אבל בלאט, זה אומר שהקיץ נגמר :(

כל כך מהר O=

זה אשכרה ממש מבאס אותי ס_O

פוסט בשבילי, כדי לא לשכוח כלום :$

אני מכורה לחפיסות הלבנות עם הפס הכחול שחוצה אותן,

לסגריות עם הפילטרים הלבנים שמפנות לאט לאט מקום בחפיסה למצית הפלסטיק שלי.

מכורה לעשן שנשאף לראות המזוהמות שלי לאט לאט,

דרך הפילטר הצהוב שמחוץ חזק בין השניים שלי,

ושננשף החוצה דרך הנחירים שלי, נפלט בין השפתיים לאוויר שאני נושמת.

מכורה לניקוטין שממריץ לי את זרימת הדם וגורם לכובד בכל הגוף.

מכורה לריח שהן משאירות באוויר ולטעם שנשאר לי בפה.

מכורה לריח שנספג בבגדים שלי ובשיער,

ולזה ביידים שמתערבב עם ריח הסבון.

מכורה להכל.....

העישון חלק מהשיגרה שלי, הוא יותר מהרגל, הוא גם צורך פיזי.

התלות הגופנית שממנה פחדתי מכול - ממנה אי אפשר להפתר בחיים,

אפשר רק להדחיק, לפתח כוח רצון חזק,

אבל החולשה שפיתחתי תמיד תשאר :(

אני רוצה להיות חופשיה מדברים פיזיים שיגבילו אותי,

פתאום נפתחו לי העיניים וקלטתי שאני נשאבת להתמכרות הזאת.

מאוחר מדי?