לא כתבתי פה טונה (לא הדג) זמן O=
(אז זה לכל מי שכבר כעס עלי שלא כתבתי) [;
קראו כל כך הרבה דברים, וכל כך לא בא לי לדבר על זה.
התרגלתי כבר שזה לא מענין אף אחד :|
הגעתי למסקנה שמעכשיו כל מה שארגיש ישאר בתוכי, כי הפסקתי לסמוך על אנשים.
אני מתאכזבת מהם כל פעם מחדש, מכל כך הרבה סיבות.
אני פשוט לא מבינה את הסיבות למעשים שלהם, או שלפעמים אני רואה בהם אותי, אותי מלפני הרבה זמן, מסתכלת ויודעת איזה טעויות יעשו ומה ילמדו, ואולי זה מה שמשגע אותי, שאני רואה את עצמי מתבגרת מהר מדי.
אני רוצה לא לראות את החרא האמיתי שמסביבי, לחזור לחיות בבועה הורודה שלי, שנשמתי בטוחה בכזאת קלות - אז כשעדיין לא הבנתי כל כך הרבה דברים. וכשאני מסתכלת אחורה על עצמי ועל המעשים שלי, בא לי לדפוק לעצמי מגהץ אבן כבד ומלוחלח בראש, כזה מהמאה ה 16 שחיממו באח. היתי כל כך טיפשה, הדברים שעשיתי כל כך מגוחכים, ואני מתביישת בהם, מזדעזעת מהמחשבה שזה הרושם שנשאר ממני אצל חלק מהאנשים :|
(אולי סתרתי את עצמי הרגע, אבל זה בדיוק מה שמשגע אותי).
אבל מצד שני יש אנשים שהבנתי שלא הערכתי מספיק, גיליתי עד כמה שהם מדהימים, טובים, מעניינים וכיף לי איתם D= נכון שהם ממש קצת, אבל זה עדיף על הכל בעיני 3>
עוד דבר שממש מצליח להעלות לי את המצב רוח בלי שום סיבה מיוחדת זה הקיץ, שסוף סוף בא:) ואיתו השמש, השמים הכחולים והעיר המוארת והחמה שלנו, הבגדים הקצרים והצבעוניים והחופש הקרב :))))))
ואם כבר מדברים על חופש, יש לי הרגשה שהוא יהיה החופש הכי בן זונה שהיה לי עד עכשיו D=
אני הולכת לעבוד, ולהרויח המון כסף שיתבזבז על בלויים, נסיעות לת"א, ים המלח, מסיבות, בגדים, וודקה, סיגריות, מקדונלדס, בניה, פירסנגים, ים, בריכות, פארקי מים, סופרלנד וכו'... אני כבר לא יכולה לחקות O=
אז פוסטים באמת עוזרים, הם משחררים :]
אני עדיין לא יודעת איפה אני עומדת, אבל תמיד אחשוב שהחיים טובים בסופו של דבר :)
ואם אומרים ש"אין חיים מאושרים, יש רגעים מאושרים",
אז אצלי הרגע הזה נמשך יותר מדי זמן, כך שקשה לי עכשיו לנחות על הקרקע.
ובדוגרי הכל טוב עכשיו, יש רק איזה פאק בחשיבה שלי (וזה עדיף ככה מאשר הפוך - כי את זה הרבה יותר קל לשנות).
ולסיכום: הכל משתפר, והיתי צריכה לשלם את המחיר הזה, כי אני רואה את עצמי בדרך אל האושר האמיתי D=
דסבידניה ;]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
