אתם בטח שואלים את עצמכם מה אני עושה בבית היום, הרי אני עדיין אמורה להיות שם.
תיקראו ותבינו :P
אז התאוררתי מאוחר כרגיל, כי השעון המאורר לא צלצל, רצתי כמו חולת נפש בבית וניסיתי להספיק לאכול, להתקלח, לסדר את כל הדברים שלא הספקתי לסדר ולהגיע לחנה הביתה עם תיק מפוצץ מבגדים ששקל יותר ממני בחצי שעה. בזמן שחקינו לאוטובוס בבית הספר, נזכרתי ששכחתי כמה דברים בבית, כולם ידעו שהאוטובוס יגיע עוד הרבה זמן :| אז אני וחנה הלכנו אלי הביתה, שכחתי מסרק, MP, מברשת שיניים וכובע :O איזה מזל שמילה הזכירה לי (כן כן, היא היתה שם).
באוטובוס היו ממש צחוקים, הכרנו מלא ילדים חדשים, ניגנו בגיטרות, הצטלמנו, שרנו, אכלנו, שמענו מוזיקה, קיצר כרגיל.
הינה כמה תמונות שימחישו לכם את המצב:
אני (קצת רדומה) וחנה :)
קבב הכחול הזה D=
עוד הפעם אני וקבטיאנסקי :P
חנה ואני רבות על המצלמה :O
חנה והמכנס שלי :)
הנסיעה היתה ארוכה, ולקראת הסוף עברנו לשבת מקדימה, וחנה אפילו הקיאה :| ישבנו עם כל המדריכים וחפרנו להם על החיים, ושי לימד אותי כל מיני שירים בגיטרה. הנופים היו ממש יפים, אבל לאף חד לא היה כוח וזמן לראות אותם :P
כשהגענו לחניון שבו הינו אמורים לישון הוצאנו את כל התיקים וסחבנו אותם לכמו מין ביקטות כאלה עם קירות נמוכים, זרקנו הכל, עשינו "חנוכת מחששה" xD ועלינו בחזרה לאוטובוס שהיה אמור להסיע אותנו למסלול. הצחקתי את שחר כל כך שהוא רץ החוצה כמו מטורף וירק את כל החביטה שלו xD (ובכלל אי אפשר לתאר את כל הצחוקים שלכו שם).
הגענו למסלול, קיבלנו ג'ריקן בשביל הקן שלנו, עליו נכנבו שמות הקבוצה לפי סדר הסחיבה שלו, וצוירו דגים שואתם הינו אמורים "להתביע" בכך שנשתה את המים, וכל דג שתבע הורר בנו כזאת שימחה שאי אפשר לתאר :O
מישהו צילם ת'ג'ריקן :O
(אפשר ליראות אפילו את הדגים)....
מהתחלה הינו נורא עיפים ולא היה לנו כוח למורל, אבל אחר כך התחלנו פשוט להתחראה ושרנו כל מילים שטויות. תמיד נתקעתי מאחרונה כי צילמתי את הנוף ה מ-ה-מ-ם, והם נאלצו לחקות לי כל הזמן, כי צרחתי עליהם.
למרות שלא הינו צריכים לטפס או לשחות במים, המסלול היה עדיין נורא כיפי בגלל האנשים, בגלל הנופים היפים, בגלל המשחקים והשירים, בגלל הסיפורים שסיפרנו ובגלל שלא יכולתי לבקש משו טוב יותר.
אז הינה כמה תמונות להמחשה:
חנה עושה פרצופים כרגיל.
חופשי רואים על אלמוג שהיא רוצה לתת לה כאפה xD
קן אשדודרום האדיר שלנו :P
(כולם חוץ משחר שיש לו פחד ממצלמות נירא לי xD).
הרבה נוע"ליסתים (אין אנחנו פשוט ניראנו כמו הרבה נמלים כחולות xD).
קים חנה ואני בפרצוף שמנטון המפורסם :P
חנה מדגמנת או משו.....
חנה ושי ניסו להצתלם ואני קפצתי להם מאחורה כמו בטטה :O
חנה ודובי (ילד שאת שמו האמיתי אינני זוכרת, אבל כולם קראו לו דובי, אני חייבת לציין שאני ממש שונאת אותו) :P
שיי :O אני חייבת לציין שתיראו עוד המון תמונות שלו בהמשך
וחנה בצד.....
שי ואני :P
היו לנו גם המון מחשולים בסיגנון הזה בדרך :O
קים החמודה הזאת, כמה שאני חולה עליה, ומודה לה על כל מה שהיא עשה בשבילי :))
חרררררררא O=
כפי שאתם יכולים לראות, מישו דרך בו xD
ביקשתי מהילד שלא יזוז ואני יצלם את הרגל שלו בחרא, אבל הוא ברך מבושה :/ וסחב את רוב הקקי איתו....
אז זה מה שנשאר :P
ילד לא מוכר שהלך עם כדור של לוטו על הכובע xD
אחד מכדורי הקקטוס הקוצניים והחמודים שזרקנו אחד על השני ואני :)
אחד מהחרקים החמודים והנפוצים ביותר במקומות האלה, שאותם שי שיגר כל הזמן בבעיתות של העצבאות שלו בתחת שלהם D=
עינב והסוכריה שמצאתי בדרך, ומכרתי במחירה פומביט ב 100 שקל :P
הכל התחיל מ 10 אגורות. התרגלתי כבר לצעוק 20 אגורות, 50 אגורות, 90 אגורות.... וכשמישו הציעה שקל צרחתי "שקל אגורות" :$ כולם הסתקלו עלי כמו על מטומטמת וצחקו כמו חמורים xD
ושוב פרצוף השמנתון המפורסם, הפעם אני חנה ושי :]
נדלקנו על הקטע :C
אני וקבטיאנסקי הכפרע הזאת 3>
אני חנה קים ושי בעמצה שדה על צוק :)
על תחשבו שצילמנו רק את עצמינו כל הזמן, ברור שצילמתי גם את הנוף המהמם.
הכל היה כל כך ירוק, וכל כך נקי, הרבה סוגים של ירוק ירוק כהה וירוק בהיר, הרבה פרחים והמון דשה שמיך כל כך.
השמש נפלה בזבית הנכונה ביותר, והכל היה נירא עוד יותר קסום. לא ידעתי שיש נופים כאלה יפים בארץ שלנו :O
אז הינה כמה תמונות :P
ממש מתחילת המסלול...
פרות :O (ד"א ידעתם שבצפון יש יותר פרות מבני אדם? לכן יש יותר סיכוי לפגוש פרה מבן אדם).
כל העצים שם היו כאלה יפים. הנופים היו פשוט משחררים וממש נבלענו בהם :P
היו המון קניונים וגבעות ולמטה היו מים, פשוט מדהים.
והינה אנחנו בין כל היופי הזה, כאלה קטנים. וכחולים.
ולבסוף שיי אומר יפה שלום :P
יש עוד המון תמונות, אבל לא היה לי כוח גם להקטין וגם לעלות אותן :|
לרוב זה בתמונות של שי, כי ממש עשינו לו בוק :P
בסוף המסלול חזרנו לחניון השינה שלנו.
קים הלכה לישיבת מדריכים, ואנחנו נידבנו רעיון להעביר את כל הדברים שלנו ואת השקי שינה למקום אחר שבו היה הרבה יותר מקום. כשקים חזרה היא ממש כעסה שלא שאלנו אותה, ועינב בכתה ששכחנו אותה :\ אבל לנו לא היה ממש כפת, כי היתה לנו ממש זולה שם, על כל השקי שינה הפרוסים והנוחים. הסתובבנו בין כל האנשים ובדקנו את השטח, הכל ביחד ממש צמד חמד, כל כך התגבשנו. חילקו לנו אוכל ו"מישהו" (אני לא יגיד מי זה אהההמ אהההמ....) דרך על הצלחת של מוטי וכל הפסטה נמרכה על השק שינה של עינב xD
אני מודה שהאוכל היה נורא, פשוט מגעיל :| אבל סרדנו :P
אחרי האוכל כולנו יצאנו מהמחנה והלכנו לאיזה ביטאנים למעלה ישבנו שם ותכננו מה לועשות, הצטערנו כל כך שלא הבאנו וודקה :(פשוט אף אחד לא חשב על זה, או מי שחשב היה בטח שזה יהיה מיוטר). אבל ידענו שאנחנו פשוט חייבים להסיג וודקה בכל מחיר. אז התחלנו לחשוב על תוכנית. בקיוסקים שם לא היה אפילו זכר לוודקה. אז הצאתי לחפש מפה, מצאנו מפה ממש ישנה ולא מובנת של המקום, והישוב היהודי הקרוב ביותר לאותו מקום היה קצרין. ולפי הקנה מידה המחרק מאיתנו עד אליו היה 9 קמ' בכביש הראשי. כבר כמעט וויתרנו, אבל ידענו שאנחנו יכולים לעשות את זה, כל מה שצרכים זה להסיח את הדעת של קים, לגייס כסף ולעשות הכל מהר. החריכו אותנו לחזור למחנה, אז התיישבנו וחישבו את כל המאלכם, כל אחד עשה משו, מישו התקשר למוניות ומישו הסיח את דעתם של המדרכים. הינו כל כך מגובשים עד שקים אמרה שזה אפילו חשוד.
בסופו של דבר סגרנו שנלך לשם ברגל, ובדרך בטוח נתפוס טרמפ, אז מי שהיה צריך ללכת היו אירה (כי אותה אפ פעם לא מחפשים) שחר ואני (פשוט ידעתי שאין מצב שאני נשארת שם ולא רואה את כל זה בעיניים שלי, אז התנדבתי למרות ל הפחד).
כבר כמעט הלכנו אבל קים התחילה לחפור שהיא הכינה לנו פעילויות ושזה ממש לא יפה, אז נשארנו והכנו פונדו (זה שוקולד ממוס עם חלב, שתובלים בו מרשמלו), ובדרך ענינו על שאלות בסיגנון של מקדונלדס או בורגרנץ', קניון סיטי או סימול, בבוקר קודם אוכלים או מצחצחים שיניים וכו'....
אז בערך ב 10 וחצי השתחררנו מקים והלכנו. לצאת משם היה ממש קשה, כי היו הרבה שומרים. אז מצאנו איזה שביל צר וחשוך בין העצים שהוביל ישירות לכביש. שהיה מואר נורא. עברנו לצידו השני והינו חייבים ללכת מול הפרצופים של כל השומרים, ורק להתחנן לכך שיקרה נס ולא ישימו לב אלינו. ובאמת לא שמו :O
נכנסו לכביש חשוך לגמרי והארנו לעצמינו את הדרך עם פנס, קיווינו ליעצור לנו אוטו ויסיע אותנו אפילו רק עד איזו צומת. והאוטו הראשון שניסינו העצור באמת נעצר, עלינו והוא הסיע אותנו עד למרכז של קצרין, הינו בשוק כי הוא לא שאל אפילו שאלה אחת, וכל פעם קפצנו מהצילצולי הפלאפון שלי. חנה התקשרה וסיפרה שהיא עבדה על כולם שהיא רציכה להקיא, והם לקחו אותה לרופים ולשרותים :) היא ממש שחקנית עלופה. המוזיקה באוטו שלו ממש הרגיע אותי ובכלל הכל עבר נורא חלק. הוא הוריד אותנו באיזה מרכזון קטן והיו שם הרבה קיוסקים. עברנו כמה מהם לא רצו למכור לי בלי ת"ז. אז ראינו חבורה של נערים ונערות רוסים ושאלתי אותם אם יש מצב שהם יקנו לנו וודקה, הם היו בטוחים שאני בת 18 ובכלל לא הבינו מה אני צריכה אותם אבל הסברתי להם שלא, ביקשנו וודקה זולה, והם קנו לנו שני בקבוקים של אלכסנדרוב. וקנינו עוד זפיבון טפוזים. הכל יצא רק 50 שקל :O
הרגשנו שעשינו כבר יותר מחצי דרך, אז התחלנו לחזור, אבל אף אוטו לא עצר לנו יותר. היו לנו 9 קמ' לחזור, והתחלנו לדעוג, אבל כשסוף סוף יצאנו מהעיר אל החושך של הכביש, ישר עצרו לנו, נער ושני נערות בני 19 אמרו לנו שאנחנו חולי נפש כשסיפרנו להם את כל הסיפור, הם אמרו שיש באזור חזירי בר ובכלל זה ממש מסוכן, נדחסנו פנים והם הסיעו אותנו עד לשם והורידו אותנו ממש בכניסה לשביל שדרכו ברחנו. ירדנו התקשרנו לחנה בררנו מאיפה לבוא, הכל היה כל כך מלחיץ אבל ממש ממש כיף, כל האדרנלין בגוף, זה היה פשוט מטורף ונירא כמו בגדר חלום, כאילו מי בכל היה חושב על זה, ועוד עושה את זה? :O חזרנו נכנסנו בקלות עם התיק של שחר שהיה מלא וודקה. החבנו אותה בתיקים והתנהגנו כרגיל. התלהבנו וסיפרנו לכולם את כל הסיפור. פשוט החיוך לא ירד לי מהפרצוף, קשה היה לי לחשוב שהרגע היתי בקצרין 9 קמ' מהמקום :O בלי שאף אחד אפילו שם לב :P וכל זה בפחות משעה.
הבנו שאין מצב אנחנו מחקים עד למחר או משו אז יצאנו שוב בחמולה והלחנו לשרותים רחוקים ונתושים באיזה בקטה שתינו. החלתנו לחזור בזוגות כדי שלא נתפס. מהתחלה חזרו שי וגיא (איזה אחד סיפור ארוך...) אז חנה ואירה (כי הן אמרו שיחשבו שהן הלכו לעשן) ואז אני ושחר, שאצלו היה בקבוק הוודקה המלא למחצה בתיק. בדרך חזרה דיברנו על כמה שהוא בסטלה, ואז כמה מדריכים קפצו לנו מהשיחים ואמרו שנבוא אחריהם, אמרו לחקות ואז לשבת באיזה מקום, כל המדריכים הסתובבו סביבינו והתלחששו, הם קרוא למדריכה הראשית, היא בקשה מאיתנו לפתוח את תיק של שחר, הוא הוציא את הוודקה היא שאלה מה זה עושה אצלינו אז מרנו ששתינו את זה. היא אמרה שההורים יבואו לקחת אותנו ואנחנו נחזור הביתה.
פרצתי בבכי מטורף! לחזור הביתה בגלל כזאת שתות, לחשוב שלא נתפסנו על הבריכה אלה רק עם הוודקה בתיק שניה לפני שהכל נגמר :( בכיתי על כך שאפספס את כל הטיול שהיה אמור רק להיות יותר ויותר מעניין עם כל מסלולי המים. בכיתי שההורים שלי יגלו על זה שאני שותה ועל כך שכל חופש הפסח שלי יהרס. בכיתי המון וקים דיברה איתי, היא שאלה שאלות ולא רציתי לענות על כלום, אמרתי לה שהכל מורכב ושזה לא מגיע לי. תמיד חרא להתפס לבד על משו שהרבה עשו ולהדפק לבד!!! אבל מה לעשות אני בחיים לא ילשין. אמרו לנו שאנחנו חוזרים הביתה למחקת. כשנכנסתי למחנה כולם קפצו עלי בחיבוקים שאלו שאלות אמרו עד כמה שהם מצטערים, היתי עוד לגמרי שיקורה!!! חנה אמרה שהיא תחזור איתנו מחר כי אין מצב שהיא תהנה בלעדי, אמרתי לה שזה מיותר וזה לא יעזור לאף אחד וגם מה היא תגיד להורים? שנתפסתי עם וודקה אז חזרתי הביתה וגם היא? :|
היתה לי תוכנית מצויינת להגיד להורים שלא שתיתי ושרק היתי שם, ופשוט כשתפסו אותנו לא יכולתי להגיד שלא שתיתי כי היה יותר מחצי בקבוק ריק, ואין מצב ששחר שתה הכל לבד :)
אבל ההרגשה של הפספוס באמת חנקה אותי. בסוף נרגעתי והחלתנו להנות מהשקרות ומהלילה האחרון. לא ישנו כל הלילה אני ושחר (היה כל כך מוזר לדבר איתו, אבל היתה הרגשה שהקשר הוא בדיוק אותו הדבר כמו לפני 8 חודשים).
בסוף נרדמנו בשקי שינה ממש ליד המדורה והאירו אותי כל הזמן כי כמעט נשרפתי XD
בבוקר שוב פרצתי בבכי רצחני, כולם היו כאלה חמודים והודדו אותי כל כך. הרגיעו אותי, וזה ממש עזר הספתי את כל הכוחות שלי, ואמרתי לעצמי שאני יעבור גם את זה. אכלנו ארוחת בוקר ושחקנו בהמון משחקים. עשינו מעשה קונדס (משו ממש רע): לקחנו עוגיות עם קרם וניל בפנים, ובמקומו מרכנו משחת שיניים הסתובבנו בין כל ה500 ילדים שם והצאנו לכולם לאכול. היו כאלה שירקו ישר היו כאלה שהבינו אחרי הרבה זמן והיו כאלה שגם אחרי שאמרנו להם שזאת משכת שיניים בקשו עוד xD אחרי זה כולם התחילו להשפריץ מים. והודיעו שהטיול מתקצר ביום בגל המזג אוויר, אז הרגשתי עוד יותר טוב, כי כבר לא היה ממש הרבה לפספס.
התקשרו להורים, ואחלתנו שנחזור הביתה באוטובוסים על מדריכה מסכנה שעשתה איתנו את כל הדרך הביתה, מטבריה לת"א ומת"א לאשדוד. ואז חזרה. הרגשתי כל כך לא נעים עליה. :$
ההורים צחקו עלי כל הזמן ואמרו לי שאני אלכוהוליסטית, הם לא רצו אפילו לשמוע את התרוצים שלי, ואמרו שאני יכולה להצמיא הכל. אבל בכיתי בכזאת אמינו שפשוט לא היתה להם ברירה, הם עדיין כעסו שבכלל היתי שם אבל עכשיו הם התגברו גם על זה. בכלל לא קיבלתי מהם עונש, והם לגמרי שכחו מהכל, חזרתי כרגיל להנות מהחיים.
אולי קצת פספסתי, אבל זאת עדיין היתה אחת החוואיות המגניבות בחיים שלי :P
היום חנה חוזרת :) ואני מתה לשמוע מה עוד היה שם.
אין לי תמונות מהערב כי בכלל לא הי לי זמן ולא מצב רוח לצלם.
עכשיו כבר באמת לא כפת לי, והכל חזר להיות סבבה :)
-אתמול היתי 8 שנים בארץ :O-
יאללה חולה עליכם, תגיבו, ולמי שיש צורך ביותר פרטים דברו איתי :)
מי שקרא את זה פשוט אלוף!
היה שם כל כך כיף שאי אפשר לתאר :P
(אין לי כוח לתקן שגיאות כתיב כי אין לי כוח לקרוא את זה עוד הפעם).
בטח שכחתי הרבה אבל כבר אין לי כוח לכתוב.
לסיכום:
ברכנו בלילה לקצרין לקנות וודקה :O
ונתפסנו אחרי ששתינו אותה xD
אין יותר חולני מזה :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
