פעם העולם היה יותר יפה

פעם האנשים היו יותר שמחים, תמימים וחברותיים

פעם יכולתי להריח את החופש מהדאגות את האושר והאופטימיות

ועכשיו אנחנו קונים לעצמינו רגעים של אושר ושחרור

קונים מסכנות של חוכמה וחוויות

קונים זמן איחוד

סכומי כסף שמצטברים ממספרים קטנים ושקלים בודדים

שממלאים קצת את בור השיעמים בתוכינו

מבזבזים חמצן, שגם ככה אף אחד לא זקוק לו

ולמרות שאני מאמינה בכך שאני יודעת את משמעות החיים

אני טובעת בשעמום, עצלנות, השפעה מהסביבה ובדידות

הזמן עומד מלכת....

עד מתי?