" האיש ששמו טול חי הקרוואן מחוץ ללה בל, לא רחוק מאגם אוקיצ'ובי. הקרוואן הגיע למקום עם חצי מגרש בגודל שני דונם, שעליו גידל בעלים הקודמים עגבניות שהיו שנואות על טול עוד מימיו כמנהל עבודה. ביום שבו עבר להתגורר במקום הוא הצמיד למשאית שלו מנוע פונטיאק ישן, וגרר אותה הלוך ושוב על פני שדה העגבניות, עד שכל מה שנותר היה גושי עפר.

במקום ירקות החל טול לנטוע שלטים שציינו את מקום התרחשותן של תאונות דרכים קטלניות. הוא אסף את השלטים הללו במסעותיו על פני הכבישים בדרום-מערב פלורידה. הצלבים הקטנים, מעשה בית, היו מקושטים לא פעם בסידורי פרחים צבעוניים שהנעימו את עיניו של טול. בכל פעם שהבחין בשלט כזה בהיותו בדרכים, הוא עקר אותו מהאדמה ושם אותו בארגז המשאית שלו. לעתים קרובות היו נהגים אחרים עדים למעשה, הגם שמעולם איש מהם לא ניסה להתערב.

טול התנשא לגובה של מטר שמונים וחמישה, שקל מאה ושלושים קילו, והיה לו ראש דמוי בלוק. פלג גופו העליון היה עד כדי כך שעיר שהוא הזיע בצורה מסיבית, אפילו במזג אוויר קריר, והעדיף שלא ללבוש חולצה. בערך שנה חלפה מאז ירה בו בטעות צייד שחשב שהוא דוב. פציעה חיצונית לא נראתה, מכיוון שהכדור פילס את דרכו איכשהו לתוך אחוריו המפוארים של טול. בשל הדימום המזערי, הוא החליט לוותר על טיפול רפואי - החלטה שחזרה והטרידה אותו מאוחר יותר.

עד מהרה הפך הכאב לבלתי נסבל עד כדי כך שהוא ויתר על תפקידו כמנהל עבודה, שכן הוא לא היה מסוגל עוד להתעלל בעובדי חקלאות מהגרים במשך שתים-עשרה שעות רצופות. סבלו היה כה רב עוצמה עד שידיד שלו, מכור לסמים, הציע לו פנטניל, משכך כאבים רב עוצמה, הנמצה בשימוש בחדרי ניתוח, שאפשר היה לקנות גם בצורת מדבקות.

לטול לא היה מרשם לתרופה, אבל היה לו מכשיר לפריצת מנעולים. אחת לשבוע הוא היה נוסע לפורט מאיירס, פורץ לבית אבות, ותולש - ממש כך - את המדבקות מגופם של חולי הסרטן המטושושים. תוך זמן קצר ביותר היה טול מכור מחוסר תקווה, והמינון שהוא צרך טיפס לגבהים שהיו ממיתים מישהו עם מטבוליזם חלש יותר משלו. המכשול היחיד להתמכרותו היה שיער גופו, שהיה כל כך סמיך ודביק עד שהיה קשה להדביק עליו משהו. היה צורך בגיזום יומיומי, ולעתים קרובות תוך יצירת דוגמאות שהזכירו לוח דמקה, כדי שיהיה מקום למדבקות בגנובות."

(שחייה בעירום/קרל היאסן)