להוציא את כל הבררה מהחיים שלי!

להוציא להוציא להוציא!

עד שאשאר מוקפת ב"אמת"!

רוצה או הכל או כלום!

ומי שלא יכול לתת לי הכל, אני לא צריכה ממנו כלום!

לא יכולה להתפשר, זה לא שווה את זה.

לבד!

לבד!

כי רק לעצמי אני יכולה להאמין

ורק מעצמי אני יכולה לצפות.

רק אני יכולה לקיים את ההבטחות שאבטחתי לעצמי..

נראה כאילו מכל האנשים שחשבתי שאוהבים אותי, אף אחד אפילו לא יודעת מה זאת אהבה..

האגואיזם מטפטף להם מכל חור, והכל מבוסס עליו!

אין ספור תרוצם עלובים..

ומשחקי כבוד שאף אחד לא צריך..

משפטים נדושים שנאמרים בטון שלא מצליח להסתיר לגמרי את הזילזול.

שאף אחד לא יעז לומר לי שאני לא נתתי הזדמנות.

יותר מדי, יותר מדי..

יותר ממה שהמצפון שלי יכול להרשות לי להעלים עליו עיין.

אני בן אדם קשה..

מורכב, מגביל והרוס..

קשה לסבול אותי, להסתדר איתי,  להבין אותי ולחיות איתי..

אבל חשבתי שיש אנשים שיכולים לעשות את זה, כנראה שלא!

העיקר להביא אותי למצב הזה יכולתם?

עד כמה בני אדם יכולים להיות רעים?

ולפעמים אני טועה האם בכלל יש לכם רגשות?

יודעים לשפוט אחרים? ואז?

לעשות בדיוק את אותו הדבר!!! ב-ד-י-ו-ק!

למה לצפות ממני להאמין למילים?

כאשר המעשים משקפים את ההפך?

אל תזלזלו ברמת האינטיליגנציה שלי, כי יותר דפוקה מכם אני לא!

בן אדם אחד אמר לי "למה את עושה את כל זה? הרי הכל יסתדר בסוף ואת כבר יודעת את זה"

לא! אף אחד לא יקח אותי כמובן מאיליו!

אף-אחד

עדיף להיות לבד, מאשר צבוע עם עצמי..

אני לא יכולה להמשיך ככה

ארזתי מזוודה..

שלום ולא להתראות.