שונאת גשם

שונאת חורף

שונאת עננים

שונאת את הגוף שלי

שונאת את התאורה בקניונים

שונאת את מעצבי הבגדים בישראל

שונאת את הקול הצבחני של אמא שלי

שונאת את הקיצוניות של אבא שלי

שונאת את זה שאני וההורים שלי לא מבינים זה את זה

שונאת את הטעם הביקורטי שלי

שונאת את ההתמכרויות שלי

שונאת להרגיש - בזבוז של זמן

שונאת את העצלנות שלי

שונאת לקום בבוקר

שונאת הפגין יותר מדי חולשה

שונאת לשקר

שונאת לקבור את הגעגועים בתוכי

שונאת לשכנע את עצמי שטוב לי

שונאת ללכת לישון בידיע שהיום הרחיק אותי ממך בעוד אלפי שנות אור

שונאת את זה שלעולם לא אשפיל את עצמי בעיניך -

למרות שאני כו מושפלת בעיני

שונאת שכבוד עצמי ועקרונות הם הסיבה העיקרית לפספוס הכי גדול שלי

שונאת לעשות ההפך ממה שהיתי רוצה

שונאת לטעות שוב ושוב

שונאת להצטער על דברים שכבר נאמרו

שונאת להזכר.

בהחלט היתי מוותרת על התענוג - מעדיפה לאבד את הזיכרון :(

שונאת להראות מגוחכת בעיניך כי הפעם תעדיף להסכים עם איך שאראה מהצד, ולא להבין אותי

שונאת את זה שלא אתן לעצמי לשקוע ברחמיים עצמיים - וגם אתה :|

שונאת את חוסר הידיעה

שונאת שאת האמת הפשוטה כל כך לא אכתוב כאן לעולם

שונאת ביקורת מאחורי הגב

שונאת לחשוב שתבין

שונאת לחשוב שלא

ואני יכולה לשכוח הבעיה היא שאני לא רוצה

שואנת להפוך לכלום - מעולם לא הרגשתי כך