אני מכורה לחפיסות הלבנות עם הפס הכחול שחוצה אותן,

לסגריות עם הפילטרים הלבנים שמפנות לאט לאט מקום בחפיסה למצית הפלסטיק שלי.

מכורה לעשן שנשאף לראות המזוהמות שלי לאט לאט,

דרך הפילטר הצהוב שמחוץ חזק בין השניים שלי,

ושננשף החוצה דרך הנחירים שלי, נפלט בין השפתיים לאוויר שאני נושמת.

מכורה לניקוטין שממריץ לי את זרימת הדם וגורם לכובד בכל הגוף.

מכורה לריח שהן משאירות באוויר ולטעם שנשאר לי בפה.

מכורה לריח שנספג בבגדים שלי ובשיער,

ולזה ביידים שמתערבב עם ריח הסבון.

מכורה להכל.....

העישון חלק מהשיגרה שלי, הוא יותר מהרגל, הוא גם צורך פיזי.

התלות הגופנית שממנה פחדתי מכול - ממנה אי אפשר להפתר בחיים,

אפשר רק להדחיק, לפתח כוח רצון חזק,

אבל החולשה שפיתחתי תמיד תשאר :(

אני רוצה להיות חופשיה מדברים פיזיים שיגבילו אותי,

פתאום נפתחו לי העיניים וקלטתי שאני נשאבת להתמכרות הזאת.

מאוחר מדי?