הדמעות שתחסום מזלוג מעינייך יהיו ים האושר שלי.

אני אתבע בו לאט לאט, אתענג מכל שניה, מים בריאות.

אני בין האושר הנוזלי, מוציאה את העור שלך ממתחת לציפורני.

אתה תשכב על מדרכה בתוך חתיכות מלוכלכות ומסריחות של ליבך הרקוב שהתפורר סביבך.

נושך את השפתיים היבשות שלך, נחנק מהסירחון של הריקנות שבך.

אובדן פספוס

הרס עצמי

כשתפגש עם עיני הריקות מכל רגש אליך

אני אזריק לך תסכול לדם, שיחלחל לכל תא בגופך המותש.

הוא יקפא בעורקים ובנימים שלך כי הלב שלך יפסיק לפעום לעולם.

וחלק ממך ישאר עומד שם לנצח, בזמן שהנשמה שלך תטפטף על הרצפה הקרה דרך העיניים היפות שלך.

כשברקע נשמעים קולות של זמרים מסוממים המלווים במנגינה חולנית.

הווליום כה גבוה שאנחנו יכולים להרגיש איך האיברים שלנו מתהפכים בגופינו המזוהם.

ואני אקלף אותך ממני, כמו חתיכות עור שרוף בשמש שמותירות מתחתיהן שכבה של עור לבן.

כה טהור ונקי

נקי ממך!