השעה: 07:33

תאריך: 03.05.07 (אכן נאלצתי לכוון את העכבר על השעון שבפינה השמאלית של המחשב, כדי לבדוק את התאריך, ועוד להזכר איזה מספר של חודש זה מאי :X)

מקום: החדר שלי, הכיסא שליד המחשב.

לבוש: מגבת עטופה סביב גופי.

מחשבות: "איזה דפוקה אני, איך שכחתי להדליק את הדוד? עכשיו אני אצתרך ללכת שעה שניה כשהיא עדיין תיהיה עם רמי השמן, ואז הוא כבר בטוח לא יקח ממני את העבודה ששכחתי להגיש בהסטוריה, איזה בזבוז של זמן היא היתה :X ועכשיו כשאמא שלי תתאורר היא בטח תצעק שזה הכי בגלל ששוב הלכתי לישון מאוחר, ותנפח לי ת'מוח" "ולמה בכלל אני כותבת את זה אהמ...."

תוכניות: ללכת לביצפר, להעביר שם את הזמן בקראית ספר, ואז ללכת לים עם כל השמנים שלי, כי היום 40 מעלות חום D=

מצב רוח: דווקא ממש סבבה D=

חפירות$#@^&........

קיצר, היה לי רצון מוזר לכתוב פוסט. הוא בטוח לא יהיה מרגש או משו, אז אני פשוט אכתוב קצת על איך שהחיים שלי מתנהלים, כי באמת לא כתבתי על זה הרבה מאוד זמן.

אהמ.... על הבקרים לא צריך לספר, זה מובן שהם עוברים בביצפר (לצערי, כי אני לא יכולה להבריז יותר, מילה מתקשרת להורים :|) השיעורים בקריאת ספרים, וההפסקות במחששות. למרות שחשוב לציין שכבר עברו 4 ימים מאז שעישנתי פעם אחרונה סיגריות D= אני גאה בעצמי כל כך, נירא לי שאני היחדיה שתצליח להחזיק את עצמה :P

בשועות הצהריים, אני או יושבת בפארק עם כמה שמנים, או בבית אוכלת, או אצל מישו (אוכלת ^^), הזמן הזה בדרך כלל עובר הכי מהר :P ובערבים אני בפארק, יושבת על נרגילה עם יאשקה, בשטה, חנה ולפעמים מצטרפים אלינו גם דולב, נסטיה, תמי, קים, יאל, ועוד כל מיני אנשים שאנחנו פוגשים שם :)

אני חושבת שאני מעשנת נרגילה כל כך הרבה כי זה עוזר להגמל מסגריות (ואל תגידו שזה אותו הדבר, כי נרגילה זה באמת דבר שאפשר להפסיק מהר, כי אם אין לך אז אתה לא יכול לעשן, ולפעמים זה פשוט נמעס כבר :P).

אתמול היה ערב הזוי מבחינתי, למרות שאולי אף אחד אחר לא יכול להגדיר אותו ככה.

כרגיל ישבנו בפארק, אספנו כסף, קנינו טעם וגחלים (ועוד לחם וחלב וקולה :$), ישבנו על נרגילה (ורק לחנה נשרף התחת, סתם לא, חלש ^^) ואז פתאום ליאשקה צץ רעיון להזמין פיצה, אז הזמנו :) השליח בא בדיוק ב 11, בשעה שהיתי צריכה לחזור הביתה, וניסינו לאכול בתחנת אוטובוס אבל לא היה נוח, אז אכלנו בפארק על ספסלים בחושך. למרות שזאת אחת הפיצות שאני הכי שונאת, היא היתה דווקא סבבה רצח, ויעקב התעקש שנחלק כל חתיכה קטנטנה ל5 xD אחר כך ניסיתי לאנוס את חנה בדרך הביתה ^^ והיא כמובן סתם ברכה ממני (אני יודעת שהיא רוצה את זה =P). ובסוף קראתי ספר עד איזה 2 ועכשיו אני פה O=

לא הכי מעניין אהה?

אולי, אבל רציתי לרשום את זה, כי היו בזה כמה רגעים של אושר אמיתי, כזה שהשכיח הכל לרגע, כזה ילדותי ותמים, כל כך ממלא. למרות שבלב שלי עדיין יש חור, שיהיה ממש קשה ליסתום, אז אם צריך זמן זה בסדר מבחינתי, גם ככה הוא עובר מהר, בערך. וגם אין לי שום אפשרות אחרת, ודי התגעגעתי לשמחת חיים שבי, בדרך כלל היא קורנת ממני, אבל כבר די שכחתי איך זה, כנירא שאצתרך להזכר, כי זה מה שבאמת גורם לי אושר עכשיו D= כי חשבתי על זה והבנתי ששמחתי חיים לא תמיד תלויה באהבה או בחברים, יש עוד הרבה דברים אחרים בחיים, כאלה ששווה להשקיע בהם, כאלה שיכולים לגרום לך להיות מאושר לא פכות ;]

נ.ב.

כל מי שרוצה לבוא לנוער העובד והלומד מוזמן ביום שבת ב 11 :))

ולפני שאתם כותבים לי "פדחנית :\" אני חייבת לציין שעל כל בן אדם שאצליח להביא לקן, אקבל שיחרור משעת לימודים :D

הכל זה הפרוטקציות שלי אצל קים =P

אז תבואו באמאשלכם :)))))))

נ.ב.2

אני כבר לא יודעת אם כדי לי להשאיר את הבלוג הזה, כי פתחתי אותו בשביל לזכור מקרים מיוחדים בחיים שלי, אבל עכשיו הגעתי למסכנה "לזכור את העבר זה לא רעיון טוב, צריך פשוט לחיות את היום ולא לחשוב על אתמול, כי אם בעבר קרה משו טוב, אתה תצטער שהוא נגמר, ואם קרה משו רע אתה תצטער שהוא קרה". ברור שכאילו יש דברים שלומדים מהם והכל, אבל אני פשוט לא חושבת שצריך ליחס לזה כזאת חשיבות. צריך לחיות את עכשיו, ואפילו לא את העתיד, כי מיותר מדי פיציות שיכולות להתנפץ לא יכול לצאת לנו הרבה :)