אני לא יודעת איך נזכרתי בו פתאום!
ת'אמת זה ממש לא צפוי, הוא היה בן אדם, כל כך חשוב בשבילי, ואפשר לחשוב ששטות גמורה הפרידה ביניינו בלי סיבה מוסברת! זה נכון שאני חושבת עליו המון, וכל פעם מחדש כועסת על עצמי, מנסה לעבור נושא, להתרכז, אבל אני מתגעגעת! מתגעגעת לקול המיוחד שלו, למבט הביישן והסקרן שלו, לזיפים על הפנים שלו, לחיוך הילדותי היפה הזה ששיקף את כל נישמתו שניראתה לי אז כל כך טהורה :(
פתחתי לו את הלב שלי, והוא לי את שלו, היינו קרובים כל כך מבחינה נפשית, והיה מוזר כל כך שמפיזית אפילו לא טיפה, אבל ההרגשה היתה אחרת לגמרי! הרגשתי חופשי לידו, הרגשתי תמיד בנוח, הרגשתי רצוייה ומעניינת! הוא אהב את מי שהיתי, העריך אותי, הקדיש לי זמן! וזה בעצם כל מה שבן אדם צריך!
איך יכולתי לא ליראות, איך יכולתי לא לשים לב :O לרוע הזה שהיה בתוכו? אני זוכרת איך לא רציתי להאמין, איך פחדתי והרחקתי את זה כמה שיותר! איך שנאתי אותו על זה שהוא הרחיק בינינו! :(
ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני יכולה להבין אותו, הרי בעצם כל אחד עושה טעויות, כל אחד רע לפעמים, אף אחד לא מושלם! ואני לא מבינה איך יכולתי להרוס הכל ככה, איך הגבתי בכזאת קיצוניות!
זה די טיפשי מצידי! אבל שנינו אשמים! וכבר כל כך נמאס לי!
אני לא יכולה לעשות עם זה כלום, וכבד לי כל כך על הלב בזמן האחרון! אני בכלל לא רואה אותו, ולא יכולה לדעת כלום על איך שמתנהלים החיים שלו! אני מרגישה שכאילו מעולם לא הינו קרובים כל כך כמו שהינו! עצוב לי!
אני מתגעגעת נורא, ובא לי לצרוח!
אני יכולה לדבר ולדבר, ובחיים לא יגמרו לי המילים!
רק מי שעובר את זה מבין את זה!
נירא לי אפ פעם לא התגעגעתי ככה לבן אדם! ומה שהכי מוזר זה שהוא היה אמור להיות סתם עוד ידיד!
למה ניקשרתי אליו כל כך? זה בטח כי הוא אהב אותי, ונתן לי להבין את זה!
רציתי להבין אותו, להקיר אותו הכי מקרוב!
כשהיתה לנו הזדמנות, לא ניצלנו אותה! אז עכשיו זה באמת כבר מאוחר מדי!
:(
מעניין אם הוא גם מרגיש ככה, מעניין אם גם לו נשאר חלל ריק בלב? שהוא מחפש למלא במשהו אחר :(
אני רק רוצה לדעת שאני לא היחידה שאכפת לה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
