לאחרונה החיים שלי ניראים כמו נייר טואלט משומש :X
זה נורא מוזר, אני לא מבינה למה זה ככה!
מצד אחד הכל מאולה, יש לי המון חברים, יש לי חבר שאני הכי אוהבת בעולם, ויש לי הורים שאני לא רבה איתם כבר המון זמן :)
אבל עדיין, בכל היופי הזה אני מצחילה למצוא איזה חרא שיהרוס הכל :/
אני מרגישה ריקנות, אני מרגישה בדידות!
ובגלל זה אני כותבת, זה לא בכללי! ואני לא רוצה למות!
אני לא יחתוך ורידים! ואני לא בדיכאון.... (מקסים? תירד מזה :/) :P
אבל יש לי הרגשה כמו שיש לטובע שכהוא כבר לא מסוגל להחזיק את עצמו, הוא שועף, ובמקום חמצן המים נכנסים לו לריאות!
והוא שועף שוב.... ורק עוד יותר מים בריאות!
ככה בדיוק אני מרגישה :/
את המחנק הזה בגרון....
זה בגלל שאני לא רואה את בשטה כמעט בכלל בזמן האחרון?
זה בגלל שעכשיו אין לי למי להתקשר כי כל אחד עסוק איפה שהוא ואני סתם פה לבד?
זה בגלל שאמא שלי אמרה לי לעשות סדר בכל החדר?
זה בגלל שכל יום נירא לי אותו דבר, וכבר שום דבר כמעט לא מלהיב אותי?
נירא לי זה מהכל ביחד!
וכל מה שאני רוצה זה שיעזבו אותי בשקט עם כל הדרישות, ובמקום זה רק יבואו ויחבקו אותי :)
יגידו לי שאוהבים אותי, ולא משנה מה יהיה תמיד יוהבו אותי!@
שיגידו לי שאני חשובה להם יותר מכל דבר אחר ושמוכנים לעשות בשבילי הכל!
כדי שאני ירגיש בטוחה, כדי שאני יכול לסמוך עליהם, כדי שאני ידע שהאהבה שלי היא לא חד צדדית :)
(או אולי שזה פשוט יחזק אצלי את ההרגשה הזאת)
אני שמחה שאת המילים האלה מישו קורא ומפנים!
אני יודעת שאני לא מבזבזת זמן, ואני יודעת שהחברים שלי הם חברים אמיתיים!
המון אנשים היו מקנים בי, ובמה שיש לי!
אז אני יודעת שאני לא צריכה לבזבז את הזמן היקר של החיים שלי על ביכאון המהיר והחולף הזה :P
וכל מה שנותר לי לעשות זה לתת לזמן לעבור ולחקות למחר, לקוות שבשטה יחלים ומחר ניצא, להמשיך להאמין, להמשיך לנשום.....
-ממש, כי אני לא רציתי לכתוב פוסט כזה יודעת שבטח אפ חד לא יבין! אני לפחות שונאת לכתוב פוסטים כאלה, אבל זה משחרר וזה מה שחשוב-
אההה... נ.ב.
יש לי מספר פלאפון חדש:
0528197765
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
