"ואל תתקשרי לשאול מה שלומי רק בשביל לספר לי מה שלומך זה לא יפה מצידך.."

אני יושבת מוך המסך, מולי - דף לבן.

חושבת מה לכתוב..

האם להיות כמו כולם ולכתוב את הרגשות שלי על רבין ות'דעות שלי וכו'..

(כי הרי השנה זה 12 שנים לרצח רבין.. לרצח הדמוקרטיה.. )

או קודם לכתוב על עצמי, על מה שעבר עליי השבוע..

או שבכלל לא לכתבו כלום..

להשאיר את זה ככה..

אני כבר לא יודעת..

אתמול היה בקן טקס שכונתי-תנועתי..

היה דווקא בסדר.. למרות ש..

כלום.

יהיה טוב :) אני אופטימית.

הטקס הוביל לא רק אותי למחשבות על העתיד..

קיבלתי השבוע מנילה. (כל מיני אופציות שהצבא נותן לי.. מה אני יהיה בצבא..)

ופתאום הכל קרה בשבוע אחד..

כל השאלות..

כל המחשבות..

אם אני ימשיך עם התנועה..

או שאולי לא..

או שאולי אני יעשה חצי חצי..

או שאני כבר יפרוש מעכשיו..

הוביל אותי להרבה שאלות..

מה איתי עכשיו..

ומה עם הקבוצה שלי..

מה עם המדריכה שלי..

מה עם הגרעין..

מה עם הכל..

ומה עם התנועה הזאת בכלל..?!?!

אני כבר לא יודעת..

כבר לא יודעת כלום.

עד לפני לא מזמן אם היו שואלים אותי לגבי התנועה..

ידעתי דבר אחד..

שפה אני רוצה להישאר פה זה המקום שלי החברים שלי..

הקבוצה שלי.. הכל..

זה בכלל לא שאלה.. אני ממשיכה עם התנועה.. כ"כ חיכינו לרגע הזה שיגידו לנו שאנחנו מקימים גרעין..

היו לנו שאיפות..

ותקוות..

למרות כל הקשיים ידענו לעמוד על הרגליים ולהמשיך.. ולממש את המטרות שלנו..

היה קצת קשה אבל עשינו את זה..

למרות שהיינו רק סך הכל 4 בנות..!! 4 בנות.. שכולם פתאום חושבים שלא יסתדרו לבד.. כי זה רק 4 בנות..

ופתאום היה לנו משבר קטן..

והעבירו אותנו למקום אחר..

אמרו לנו ששם יהיה לנו הרבה יותר טוב..

כי הם יודעים מה טוב לנו..

זה מה שהם חושבים..

אז אחרי שיחות ארוכות.. וכואבות..

והרבה בכי..

החלטנו שאולי כדאי לתת לזה היזדמנות..

בכל זאת הם יודעים מה הם עושים..

זה לטובתנו כמובן..

אז עברנו למקום די חדש..

והכל לאט לאט נעלם..

הכל.

כל החלומות.

כל השאיפות.

כל התקוות.

כל המטרות.

נעלמות לאט לאט..

ולא כי אנחנו רוצות.. כי אין לנו בררה..

אז לקחו לנו הכל..

נשארנו בלי כלום..

ערומות..

ככה אני לפחות מרגישה..

וגם את פיסת הבד האחרונה שנשארה עליי..

גם היא לא תישאר בקרוב..

אני חייבת ללכת משם..

ללכת למקום אחר..

אני מרגישה את זה..

אם אני ישאר - אני בסופו של דבר ישאר ערומה לגמרי..

אני חייבת לציין בוגרת קן ט' - זה לא בגללכם זה משו אחר..

דווקא אתם אלו שנותנים טיפה תקווה להישאר..

אתם אחלה אנשים..

אבל זה כבר לא יכול להישאר ככה..

אווווץ' חפרתי..

מצטערת.. ומעריכה פלוס פלוס את כל אלו שקראו את הפוסט הזה..

תודה.

אוהבת 3>

למרות כל הפוסט הארוך הזה.. אני אופטימית.. כי איפשו באמת טוב לי :):)

"הדברים הכי קטנים הם אלו שנותנים מוטיביה להמשיך את היום =]"

אליקווו אני אוהבת אותךךךךךךךךךך!!!!!

באנה היה לי כ"כ כייף איתך אתמוללל יאייייי פתיתים עפ שניצללל :):)

במבה מחר זה היום שלנוווווווווווווווווו :):) יופלידווווווווווווו!!!

בובינייי אני אוהבת אותך!! וכ"כ שמחה שדיברנווו.. :)