כל הדרך הביתה חשבתי איך לכתוב את הפוסט הזה ,
איך להיות ברורה לעצמי , איך להשלים עם העובדה.
העובדה שכל האימפריה שבניתי לעצמי , נכבשה . שכל מה שעשיתי עבורי , הלך .
שכל מה שגרם לי לחייך , עכשיו גורם לי קצת פחות.
החיים שלי הם אימפריה.
ועכשיו היא כבושה.
היא נכבשה ע"י שליט אכזר בממלכה אכזרית, השליט הזה הוא עצמי.
הוא הופך להיות בלתי נסבל , הוא גורם לך לשקר לעצמך , ולהאמין בשקר בו אתה חי.
החיוכים שלך לא תמיד אמיתיים.
הצחוק שלך מגיע מהבטן ולא מהלב.
הקנאה מבעבעת בתוך תוכך ואתה ... נאכל שם בכאב.
אני רואה אנשים שהם מאושרים ממי שהם באמת , וככה גם אני .
אבל אני לא בטוחה כמה האושר הזה אמיתי .
הוא לא .
הוא לא אמיתי.
וגם המעשים שלי , גם הם לא אמיתיים.
יש פלוסים בעיניין, אני פועלת על דחפים רגעיים , אתם קוראים לזה "ספונטניות".
אבל זה לא . זה פשוט התאים לי לפרוש כנפיים ואיכשהו .. לברוח ...
גם אם זה רק לשעה או שעתיים . פשוט לברוח . לברוח מהאימפריה
מהממלכה שהפכה להיות הממלכה האסורה .
ואני ממשיכה לכתוב את המילים האלה, ואני רואה אותן זזות על המסך
והן לא משמעותיות עבורי .
ובטח שגם לא עבורך.
אבל בכל זאת , אני כותבת .
אולי השליט יהיה פחות אכזר , ולא יפיל עליי חומות .
ואולי , אולי אני אפסיק לדרוך על עצמי ולהפוך את עצמי ליצור קטן שלא מועיל במה שהוא עושה.
אני צריכה להיות שלמה עם ההחלטות שלי , וזה מה שאני יעשה !
קל לדבר, קשה לעשות .
אני חייבת למצוא מקום אחר לחיות , אבל זה לא משנה לאן אלך,
השליט האכזר יטיל הרס בכל רגע שירצה .
בברכת לילה טוב ,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*-*Ordinary Girl*-*