אני חוזרת הביתה בכיף שלי מגלה חבר של ההורים מאונברסיטה שותה תה. הוא היה לבד כי ההורים שלי היו בחדר מתכוננים לבת מצווה של בת של מישהו מאונברסיטה, וכי אני אני אז כמובן התחלתי סתם לדבר איתו ולנסות לארח לו חברה. בהתחלה זה היה בסדר הוא לא מדבר הרבה והוא קצת מוזר אבל לא הפריע לי במיוחד כי אני מדברת הרבה.. מאד. אחרי כמה דקות השיחה הייתה ככה.

אני: "אז איפה אשתך?"

הוא: "אני לא נשוי."

אני: "וילדים?"

הוא: "אין לי ילדים"

אני: "אז מה קרה לאשתך?"

הוא: "אף פעם לא התחתנתי"

אחרי זה אני שתקתי

מסקנה: להגיד לי דברים על אותו בן אדם לפני שאני פותחת את הפה! אני לא בן אדם עם טקט!!!

דרך התנדבות הנוכחית שלי (פרחי רפואה) הלכנו לחדר ניתוח כי אנחנו בדיוק לומדים כירוגיה (סיימנו היום). לבשנו את הבגדיך של המנתחים, נכנסו לכול המקומות היינו אמורים להכנס לניתוח אבל הניתוח היחידי שהיה זה של מזוהמת (מזוהם זה אומר מישהו שחולה במחלה כמו שחפת, צהבת, איידס וכדומה) אז הסתכלנו מבחוץ בלי להכנס, זה היה קצת מאכזב רציתי לראות ניתוח/: פעם אחרת אני מניחה..

ו....לקחתי את הבגדים הביתהXD

קטעים מצחיקים:

אני מנסה ללבוש את הכובע לשער. פתאום ההאחות הראשית באה אלי ואומרת "את שמה את הנעליים" אז כן שמתי את הנעליים על הראש, זה היה כול כך צפוי.

חיפשנו את נועם, אז חיפשתי לראות אם אני רואה מישהו בלונדינת, כמובן לכולם היו את הדברים האלה על הראש אז פשוט התחלתי לעבור אחד אחד ושלאול נועם, וכמובן רק האחרונה הייתה נועם.

זה כול מה שאני זוכרת בנתיים ואני יכולה לספר, כול השאר ארוכים מדי כי צריך פריוט רב מדי ואין לי כוח ואני גם ככה לא מספרת את זה בצורה הכי מצחיקה. (אני יותר טובה בלדבר פנים מול פנים:/)

עריכה: רק כדי להוכיח את כמה השביתה פוגעת בתלמידים

קורצה-

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

(בלי להשוויץ כן?)

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

!קורצה says:

אתמול הייתי בעצרת המורים, היה מלא.. מאד! קשה להאמין שהיו שם יותר ממאה אלף איש אבל בהחלט היו כמה עשרות אלפים. לקח מאה שנה להגיע לקדמת הבמה ועוד יותר לצאת משם. הלכתי לפני הזמן כי אמא שלי רצתה ללכת לפני כול המהומות (אמא שלי מורה בארגון, למען האמת זה שהיא פה תקוע לי בתחת ולהפך לא כזה נורא. היא בן אדם די משעשע) לפי הגרשיים אפשר להבין שאני תומכת במורים, לא במאת האחוזים אבל ב90%, זה מספיק.

את האמת, לא נמאס לי מהשביתה אני נהנת מהחופש, אבל אני כבר רוצה לחזור ללמוד כי בתאכלס זה דופק אותנו. אני יכולה להפרד כבר מחופש חנוכה ובפסח חלק מהחופש הגדול והרבה מזמני הפנוי.  המורה למתמטיקה כבר אמרה שעור שני אחרי החופש יש בוחן כמה שבועות (שזה רוב הסיכויים שבוע) מבחן וככה יהיה אם כול השאר. כנראה ידחו לנו בגרויות. בקיצר זה כבר מוגזם.

ועכשיו חזרה לעצרת, אני מודה שאחת הסיבות העקריות שהלכתי זה היה בגלל האומנים. אבל אחרי זה עם כול הנאומים והכול זה היה יפה (בצורה מיוחדת) חוץ מאיזה תלמיד מפגר (לא זוכרת את שמו) שנאם וזה היה נשמע כאילו הוא רץ לראשות הממשלה.

אחרי אירוע כזה אני די בטוחה שהמששלה תתקפל ועוד שבוע ככה חוזרים ללמוד ואז יהו הרבה פוסטים עד כמה אני שונאת את הבית ספר ועל כמה לחץ ואיך אני התכיין אם אני אכשל ואיך אני אשמח אם אני יצליח.

אז להנות מהשביתה עמה שאפשר כי היא לא תהיה הרבה זמן והחופש הבא שלי? כל כך רחוק..

אני חולמת שזה יהיה אחרת, אני חולמת שיהיה יותר טוב. אני חולמת שהוא יגיד כן. אני חולמת עליו.

זה לא עבר, אני משקרת לעצמי. אין טעם, לא עוד.

ובכל מקרה, אני רוצה להגיד תודה. אני לא יודעת בדיוק למה, אבל תודה. ההשפעות על החיים שלי באו מהדברים הכי קטנים.

ובאמת אני שמחה בשבילך, מגיע לך להיות מאושר. אני לא יגיד שזה לא מפריע לי, אני לא יגיד שזה לא כואב לי, ואני לא יגיד שאני אוהבת אותה. אני אף פעם לא יאהוב אותה.

לא משנה מתי ואיפה תמיד יהיה לך מקום מיוחד בלב שלי.

זה הזמן שלי להמשיך. להמשיך בלעדיך.

תודה, הערת אותי.

רק תנו לבכות בשקט