http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084heCopyright 2026 קופמן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9349168<div align="right" dir="rtl">ריצה זה אשכרה דבר טוב, אני לא מאמינה שדווקא אני אומרת את זה. פדלה מספר אחת בערך. כאילו זה אשכרה סידר לי את הראש ועשה אותי שמחה, עד כמה שזה נשמע מטומטם כי הרי זאת רק ריצה.. מתברר שאני אוהבת את זה וזה גם עושה לי טוב. בסוף אני יהיה עוד ספורטאית. אני אפילו כתבתי שיר אחרי הרבה זמן שלא כתבתי הוא נשמע קצת הרבה מאד דכאוני.. אבל ככה זה רוב השירים שלי בלי קשר למצב רוח. תלמדי ילדה עוד פעם התקווה. עוד פעם הניפוץ. תלמדי ילדה, תלמדי. תלמדי ילדה, האביר לא יגיע. תלמדי ילדה, תקוות מתנפצות. תלמדי ילדה, החיים כואבים. תרוצי, תרוצי... תברחי לארץ החלומות. תרוצי, תרוצי... תרגישי חופשייה לכמה דקות. אבל תלמדי ילדה, תלמדי. מתי כבר תלמדי ילדה שחלומות לא מתגשמים? מתי כבר תלמדי ילדה שלא הכל צחור? מתי כבר תלמדי ילדה לא להיות ילדה בכלל? אני צריכה עוד לעבוד עליו אבל בעקרון אני גאה בעצמי(:</div>Tue, 10 Jun 2008 22:45:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9349168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=9349168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9247300<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון הגעתי לכל מיני הארות כלפי עצמי.. אז אני מנסה לעבוד על עצמי אולי אני סוף סוף יתחיל לחשוב כמו בן אדם נורמלי. הצבתי לעצמי מטרות שבעקרון אני די עומדת בהם, בקלות אפילו. אני מניחה שזה אומר שתמיד היו לי את הכלים וזה תמיד היה חלק ממני פשוט אף פעם לא ממש נתתי לזה להתבטא. אני עוברת האלה, מפסיקה להסתכל כל כך על מה שהיה ומה עשו ומה אני עשיתי. מכל הדברים זה דווקא נראה לי הכי קשה. להפסיק את השטויות, זה קל. להפסיק לחושב על מה שגרם לי לעשות את השטויות? לא ממש קל. אבל אני גאה בעצמי על ההחלטה ושאני עומדת בה בלי פסימיות, לא אכפת לי מה יגידו אבל כרגע אני אוהבת את עצמי ואני אוהבת את מה שאני מנסה לעשות עם עצמי. אני מרגישה באמת טוב עם עצמי אחרי שהרבה זמן לא הרגשתי ככה באמת. אני רואה סיבות לחייך, אני מאמינה שאני יצליח ושהחיוכים שלי יחזרו להיות אמיתיים. אני יודעת שאני יעשה משהו עם עצמי ושאני יצליח במה שאני רוצה. יש כאלה שיגידו שיש לי בטחון עצמי מופרז, אבל לא. דווקא ההפך אין לי בטחון עצמי, יש לי הצגה של בטחון עצמי. אבל למדתי להעריך את עצמי מהבחינה המנטלית ואני יודעת שאני חכמה ואני יודעת שאם אני</div>Sun, 25 May 2008 11:08:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9247300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=9247300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9090319<div align="right" dir="rtl"> Tal says: המכנס הקרועה שלי נקרע «•»RageMore«•» says: מכנס קורע* «•»RageMore«•» says: מכנסיים זה זכר (: וגם גרביים Tal says: כן זה «•»RageMore«•» says: חחחחחחחחחחח Tal says: אבל זה עצוב «•»RageMore«•» says: אהבת אותו Tal says: כה Tal says: והקטע הכי יפה בו נקרע Tal says: הקרעים עצמם נקרעו «•»RageMore«•» says: לא נורא, תירוץ לקנות חדשים! Tal says: אבל הוא מארה"ב! «•»RageMore«•» says: חדש זה לא אומר אותו אחד O: Tal says: אבל אנ</div>Mon, 28 Apr 2008 20:32:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9090319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=9090319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9028019<div align="right" dir="rtl">נראה לי שעוד תקופץ ביץ' מתחילה, לא יודעת אם אני רוצה את זה בכלל.. אבל בשיא הרצינות נמאס לי כבר, כל כך נמאס לי. אולי יש מישהו אחד נורמלי בעולם הזה, והוא בטח תפוס ומאוהב. אחאח החיים הטובים.. שונאות אותם נראה לי אני הופכת להיות לסבית... עדיף</div>Sat, 19 Apr 2008 11:40:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=9028019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=9028019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8772103<div align="right" dir="rtl">אז אני חולה, ייאי כולם להריע ביחד! ואני מתחרפנת, כבר יומיים לא יצאתי מהבית לא דברתי (כמעט) עם בני אנוש, מה לעשות כלב לא נחשב ממש לבן אנוש, אפילו שהוא יותר חכם מחלק מהאנשים שאני מכירה.. ועכשיו עקב שעמום נוראי, מחוסר ברירה אני תקועה בבית (ולא בדרך הטובה, אם זה היה בדרך הטובה כרגע לא היתי כותבת פה) אתם הולכים לסבול ולשמוע על השבוע הנהדר שלי.. זה מתחיל בזה שיש לי ציפורן חודרנית (מישהו רצה לדעת את זה בכלל?) ואני הולכת לפדיקורסטית (וואי מילה מסובכת, איך כותבים אותה בכלל?!) כדי שתטפל בה (אם מישהו מכיר את מרפי הוא יודע את המשך הסיפור) וכמובן במקום לטפל היא זיהמה לי אותה אז אני לא יכולה לדרוך על הרגל ואני על אנטיבוטיקה (מותר לי שגיאות כתיב אני חולה! ובלי קשר אני קצת מטוטמת) עכשיו היתרון: אמור להיות לי פטור מספורט בזכות זה אבל כיוון שמרפי כל כך אוהב אותי אז ביום שלישי שכם הייתי בבצפר המורה הייתה בטיול שנתי של יא' וביום חמישי אני חולה. וכדי להוסיף את הדובדבן שעל הקצפת: אמרו לי שאם ממשיכים להיות לי חסורים לא תהיה אלא לנקוט אמצעים אבל הם לא רוצים לעשות את זה כי אני תלמידה טובה ובלה בלה בלה. אז נ</div>Fri, 07 Mar 2008 21:26:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8772103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8772103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8568991<div align="right" dir="rtl">עם הורים כמו שלי עדיף שלא יהיה הורים בכלל. רוב הסיכויים מי שקורא את זה עכשיו חושב לעצמו עוד נערה מתבגרת שרבה עם ההורים שלה, אז כן רבתי עם ההורים שלי אבל אל בגלל זה אני כותבת את זה אלה למה רבתי איתם, כדי להבין למה רבתי איתם צריך להבין את החיים שלי, אז הנה תקציר עליהם, תסבלו: רוב החיים שלי הייתי ילדה טובה עם אח בעיתי, מכאן יצא שלא משנה מה עשיתי ועד כמה טובה הייתי אח שלי היה מקבל את כל תשומת הלב, הייתי ילדה שזקוקה לצומי. מגן חובה עד כתה ג' כל שנה וחצי עברנו מקום למקום, זה כולל ממדינה למדינה. כל פעם שהתחלתי להרגיש שייכת ישר עברנו, מה שכנראה גרם לי להיות כל כך מופנמת. למרות הכל הייתי ילדה של אבא, לאן שאבא הלך אני הלכתי ואז בכתה ד' הוא עזב לחו"ל, ההורים שלי לא גרושים והם עדין נשואים (כבר 20 שנה). אז התחילו לי ההפרעות אכילה, לא משהו רציני פעם בחודשיים לא אכלתי ליום וחצי. בכל מקרה משהו שאמור להדליק נורה אדומה, לא קרה אצל אמא שלי. בכתה ו' התחלתי לשתות, לעשן ולהשתרמט. כל פעם שהיתי עם מישהו אף פעם לא נתתי באמת להתקרב אלי, כל פעם פשוט חשבתי שאם אני אתן למישהו להכיר את אותי האמתית הוא ישר יברח</div>Mon, 04 Feb 2008 18:11:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8568991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8568991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8513036<div align="right" dir="rtl">הבלוג די ננטש, אבל פשוט אין לי זמן לכלום וכשיש לי זמן אני מעדיפה להיות עם חברות או לישון.הלימודים פשוט מציפים אותי, אני כותבת את המשפטים האלה ומנסה לנתח אותם מה נשו ומה נו ומה זה לוואי, עצוב.. הרגע חזרתי מאיזה הצגה שההיתה בבית ספר לכבוד יום השואה הבנלאומי שלמי שלא יודע זה היום- אני חושבת שליום יש חשיבות רק חבל לשמוע שנזכרו רק בזמן האחרון וגם זה רק בגלל שהתחילו להיות הרבה גילוי אנטישמיות. בכל מקרה, הדבר היחידי שהשגתי מהופעה הזאת היה להגיע למסקנה שכבר ידעתי: אני ומופעי ריקוד לא הולכים ביחד, כמעט נרדמתי באמצע. אני כבר ערה עוד מעט 15 שעות אכלתי כל היום בורקס בבית ספר משהו קטן בדרך להתנדבות בארומה אפילו לא הייתי שם שעתיים וישר הלכתי להופעה הזאת ורק לפני חצי שעה אולי חזרתי הביתה ופשוט ישר הלכתי לשתות קפה. למען האמת אין לי מה לכתוב אני רק מנסה למצוא דברם לעשות כדי לא להרדם פה אז אם מישהו קרא עד לפה היא יכול לצאת כי אני הולכת עכשיו סתם לכתוב שטויות כדי לנסות לא לדבר. דברים מטוטמים שאמרתי השבוע: -ירדנו מהאוטבוס ושרטתי את עצמי (וכמובן היתי חיבת לצרוח את זה בכל האוטובוס) מרקל: "איך שרטת את עצ</div>Sun, 27 Jan 2008 20:36:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8513036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8513036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8431495<div align="right" dir="rtl">יש כל מיני שינויים קטנים שקורים כרגע שאני לא מרוצה מהם, אני לא בטוחה שהם חשובים או משפעים על משהו. תמיד ידעתי שהם יקרו מתישהו.. גם אם לא רציתי להאמין בזה. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא יקרה, שהקשר שלנו עם כולם מספיק חזק אפילו שעמוק בתוכי ידעתי שזה לא ככה, שמתישהו זה ישבר. עדין קשה לי להאמין שזה יקרה, אני לא רוצה שזה יקרה, אני לא מוכנה שזה יקרה. אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה, כל פעם שאני מנסה אני מרגישה איזה דחיה, ניתוק, אני מניחה שזה הדמיון שלי וזה רק בגלל הלחץ שיש לכולם. לפחות ככה אני מקווה.אני עוד לא מוכנה לוותר, אני לא רוצה לוותר אבל פשוט יש לי את ההרגשה שאני היחידה שמרגישה ככה. אנשים פשוט מתעלמים ממה שקורה בינינו. כבר כולם רבים עם כולם על דברים מטומטים שאני לא בטוחה שהם זוכרים מה הם. הדברים הקטנים מתחילים להציק, דברים שפעם לא היה אכפת. ואני פשוט לא מבינה למה. איך קשר שהוא היה חזק יכול להעלם?! ואף אחד לא עושה כלום?! אני אוהבת שינויים אבל לא את אלה.. אני רוצה את מה שהיה פעם, אני לא מוכנה לוותר על זה.נראה לי שתקופת הספסלניקים נגמרה... חבל, היתה תקופה יפה.</div>Tue, 15 Jan 2008 21:53:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8431495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8431495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8296846<div align="right" dir="rtl"> ריי (אהבת חיי)ישן במזוודהXD אני הילה אמרה משהו שהצחיק אותי בזמן שצלמתי את עצמי (כן, אני נרקיסיסטית)וזה מה שיצא דברתי בטלפון וזה מה שיצא.. אני והילה (אנחנו דומות?) עכשיו גם נועם, וכשכולם יודעים מי זה כולם ביי ביי לכתוב.. (חוץ מכמה תמונות ספציפיות) <IMG style="WIDTH: 300px; HEIGHT: 225px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/30/37/373084/posts/1323246</div>Fri, 28 Dec 2007 18:05:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8296846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8296846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8234489<div align="right" dir="rtl">זה בעקבות פסוט די ישן של עטרבעקבות סרט שגם אני וגם היא ראינו. וגם בעקבות הפרסומים של החיסול.. אני אישית לא חושבת שיש הצדקה לרצח, אני נגד רצח. ובעקבות זה אני גם נגד עונש מוות, אני לא חושבת שלמישהו יש זכות לקחת למישהו אחר את החיים. אני לא רואה הצדקה בלרצוח מישהו, אבל מצד שני הרבה מאותם אנשים שנרצחים (לדוגמת הסרט, להתסתכל בבלוג של עטר. והחיסולים של צה"ל) אותם אנשים שהם מחסלים הם בעצם רצחו (גם אם לא פיזית) אנשים אחרים. הם נתנו הוראות, שלחו מחבלים, פץחו מלחמת ולהרבה מהם לא מגיע לחיות. אבל באותו צד, אתה רוצח מישהו. באיזה זכות אתה יכול לקחת למישהו את החיים? ופה זה הדילמה שלי, לאותם אנשים שרצחו, גנבו ואנסו כן מגיעה עונש. ואם זה ככה למה רק לבחירים? הם אלו שנותנים את הפקודות והאחריות עליהם, אבל הם לא אלה שעושים את המעשים. למה לא לחסל גם את אלה ש"סתם" עושים את הפעולות הקטנות? רוב הסיכויים שגם הם עזרו בארגון הפיגעים, וגם הם גנבו וגם להם מגיעה למות. למה רק את הבחירים? זה ברור שאתה הורג אחד והשני יבוא ואפילו (אולי) יותר גרוע מתוך נקמה. אני אישית כן בעד החיסול של בכירי הג'האד, אבל לא על זה הפוסט.</div>Thu, 20 Dec 2007 14:27:00 +0200tal_ka1@walla.com (קופמן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=373084&blogcode=8234489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=373084&blog=8234489