אתמול הייתי בעצרת המורים, היה מלא.. מאד! קשה להאמין שהיו שם יותר ממאה אלף איש אבל בהחלט היו כמה עשרות אלפים. לקח מאה שנה להגיע לקדמת הבמה ועוד יותר לצאת משם. הלכתי לפני הזמן כי אמא שלי רצתה ללכת לפני כול המהומות (אמא שלי מורה בארגון, למען האמת זה שהיא פה תקוע לי בתחת ולהפך לא כזה נורא. היא בן אדם די משעשע) לפי הגרשיים אפשר להבין שאני תומכת במורים, לא במאת האחוזים אבל ב90%, זה מספיק.

את האמת, לא נמאס לי מהשביתה אני נהנת מהחופש, אבל אני כבר רוצה לחזור ללמוד כי בתאכלס זה דופק אותנו. אני יכולה להפרד כבר מחופש חנוכה ובפסח חלק מהחופש הגדול והרבה מזמני הפנוי.  המורה למתמטיקה כבר אמרה שעור שני אחרי החופש יש בוחן כמה שבועות (שזה רוב הסיכויים שבוע) מבחן וככה יהיה אם כול השאר. כנראה ידחו לנו בגרויות. בקיצר זה כבר מוגזם.

ועכשיו חזרה לעצרת, אני מודה שאחת הסיבות העקריות שהלכתי זה היה בגלל האומנים. אבל אחרי זה עם כול הנאומים והכול זה היה יפה (בצורה מיוחדת) חוץ מאיזה תלמיד מפגר (לא זוכרת את שמו) שנאם וזה היה נשמע כאילו הוא רץ לראשות הממשלה.

אחרי אירוע כזה אני די בטוחה שהמששלה תתקפל ועוד שבוע ככה חוזרים ללמוד ואז יהו הרבה פוסטים עד כמה אני שונאת את הבית ספר ועל כמה לחץ ואיך אני התכיין אם אני אכשל ואיך אני אשמח אם אני יצליח.

אז להנות מהשביתה עמה שאפשר כי היא לא תהיה הרבה זמן והחופש הבא שלי? כל כך רחוק..