ראשית כל, לרשימות מהפוסט הקודם אני מוסיף את הנ"ל:
שואות שצריך לקיים:
גיטריסטים (80% להגלות בסיביר שילמדו מוזיקה)
סאונדמנים (99% לקמבודיה ולרמת הגולן, שיעלימו את המוקשים בעזרת הגועל נפש שלהם)
והמטיפים של חב"ד וש"ס (להקשות את התנאים בגטאות שלהם, גם ככה)
היו לי עוד כמה אוכלוסיות שבאמת שווה להשמיד, אבל כרגע לא עולות לראש.
ישאלו, אבל מה עם ערסים, וערבים-קנאים, ובכלל-קנאים, וסתם-שונאים, ואולי גם אתה, וגם חולי נפש שלא ממוסדים, ובעלים מכים, אנסים, ושאר החולין והמרעין-בישין?
דא עקא!
גיטריסטים! על שום מה? על שום כך שהם חושבים שהם מוזיקאים ובכך אונסים את הקב"ה ואת המוזות שלו; על כך שהם חושבים שהם מנגנים על גיטרה, אך למעשה לא מנגנים עליה, אלא משפילים אותה בתור כלי נפלא והופכים אותו לשק של רעש מלא אפקטים וכסף; על כך שגרמו להמונים לתעות ולטעות שמא מוזיקה היא מהירות ורעש, ולא כמה דברים יותר נפלאים ונשגבים ממשהו שלא מביע דבר מלבד - עבדתי הרבה כדי שאני אנגן מהר, אז אני מנגן מהר! ווהו!
כמובן, שלא כולם, אלא רק אותו ה80%, שהם בד"כ ילדים או כמו ילדים בטווח של 13-30 שמתעקשים לא ללכת ללמוד אצל מורים רציניים ומבזבזים לי, ולכם, את הזמן ואת האוזן.
סאונדמנים! על שום מה? על שום כך שאם אתה מוזיקאי, או אמן מופיע אחר, וודאי שמעת את קולו הנחות של הסאונדמן, אותו לא יוצלח שפנה ללימודי סאונד כי הוא, קרוב לוודאי אך לא תמיד, נכשל כישלון כליל בתור מוזיקאי או בתור בן אנוש, ופלש אל חדרי הקונסולות השחרחרים כשהוא צועק על אנשים אקראיים דברים כמו "איזה מן PL יש לך?!?" - אכן, איש נחות מידות זה ראוי לפחות לחינוך מחדש לגבי המושגים שלו לגבי אנושות.
המטיפים של חב"ד וש"ס! על שום מה? על שום שהשכילו להחליט לבדם מהי הדרך הנכונה ביותר להבין את הרעיונות הבאים: אלוקות, יהדות, הלכה, תורה, דרך ארץ, חיים, תפיסת עולם- ועל שום כך שהם דוחקים באבסולוטיות הזו על כל בר תבונה, תוך כדי אימפלמנטיות עילגת של התורה, לפי ראות עינהם; או במילים אחרות, כופים מה שבזין שלהם עלינו. לא כך! לא כך הדרך, זונות! אין שום טעם בכפייה, לא היה ולא יהא!
זהו, נדמה לי, בנושא זה.
*
יום יום נכון לחודשים האחרונים החל בתפנית מגניבה לחלוטין, לפחות על פני השטח. המכונית. הטויוטה ראניקס שאני עדיין לא מחליף עם אחותי (ליונדאי גטס, לא כאזה נוראי..) קורעת יחד איתי את כבישי ב"ש (וכמה פעמים צפונה מזה) וגרמה לניפוח מאסיבי של אוכלוסיית התלמידים שלי.
הנ"ל כוללת את הבאים:
- בר מצווה בוי אחד, וכנראה עוד אחד נוסף.
- בחור שאני מלמד להיות מורה לבר מצווה.
- זוג ילדות, יסודי, מתמטיקה אנגלית וכו'.
- נערה עם לקות שמיעה נמוכה, מתמטיקה אנגלית וכו'.
- בחור שרוצה ללמוד סולפז'.
- אחרי-סטודנטית שרוצה להיות פסנתרנית.
- פוסט-ברמצווה שאני מלמד פרטי.
- מסתמן: נער עם NOS שאני אחנוך.
- מסתמן: עוד תלמידי פסנתר, מהקומבינה שהתחלתי עם הביה"ס לתאטרון בעיר (מסתבר ששחקנים רוצים להיות פסנתרנים. המממ.)
במילים אחרות, כמעט כל יום מחמשת ימי העבודה שלי תפוסים - בין השעות 16:00 (פחות או יותר סיום העבודה) - עד משהו כמו, 20:30, פלוס מינוס.
אין פאקינג כיף מזה. זה קורע את התחת, זה מוציא את המיץ, אבל זה ממלא לגמרי - כי ללמד, במיוחד כאלו שלא לומדים כמו שצריך או עד הסוף - ועוד לזכות איתם בהישגים - זה מספק, וזה אחלה כסף. להוסיף את זה שעם חלק אני מרגיש שליחות לגמרי בזה שאני בכלל מתחיל - בין אם זה הברמצוות, בין אם זה ללמד בחור שהיה תלמיד שלי להיות מורה לברמצווה, בין אם זה לחנוך PDD NOS יחד עם העבודה היומית שלי, בין אם זה לגרום לכבדת שמיעה לדבר אנגלית. טפיחה על האגו? לא. מהסיבה הפשוטה שמתוך הרשימה הזו כלום לא באמת אני אחראי עליו. הם עושים את ההישגים. אני ניצב.
וזו הגישה היחידה שמונעת ממני להכנס לתוך בועה אוטיסטית של אובר-סלף-קונפידנט ולחשוב שאני שווה משהו יותר מהחובב-עבודה-בן-21-שאני. אז כולם, אני לא. סתם אוהב ללמד ואוטיזם בצורה חצי חולנית משהו. אני מתנצל אם זה נשמע כאילו אני כן מתנשא או משהו.
*
כוסאמק ערס, אני חייב להתלונן, התחלתי בענייני פורמט למחשב, אבל לא בצורה מסודרת עד הסוף, והבנתי שאני עצלן להתחיל לפתוח אותו ולבדוק מה הזה של הלוח אמ/USB שלי כדי לדעת איזה דרייבר להוריד כדי לשפר לUSB2 / שהאינטרנט האלחוטי שלי התחיל לעשות פוזות / באופן כללי, אין לי זמן וכח להתבחבש בזה.
נדמה לי שאני אוותר, אשלם את הכסף המחורבן לאיזו מעבדה שפשוט תעשה לו כמה שיפצורים קטנים, בדרך ללפטופ שאני דוחה את העת שלו, אבל ביי ג'ורג', אני אקנה אותו.
למזלי, יש לי כונן נייד מלא בכל מה שבאמת חשוב.
*
למה לעזאזל כל אתרי הסיריאלז הטובים הלכו להזדיין?
*
בגזרת העבודה: קשה לי בלי דידי שלי, אבל אני מסתדר. אני נותן המון תשומת לב לקטשופ, וזה משתלם עד מאד. הוא הרבה יותר רגוע מאז שיש לו סדנא משלו לבד, עובד עצמאי לגמרי (ולפני האשפוזים ולפניי הוא לא עבד כמעט אף פעם), מתקשר יותר, לא אלים כלפי אף אחד ולא כלפי עצמו, ובאופן כללי חייכן יותר. כמו כן, אני מוצא פנאי לעזור לשאר הסדנאות, לסגור פינות לחלק מהחבר'ה ולהיות מדריך נייד בכל מיני מקומות. זה כיף. מחר יש תרגול ויהיו צחוקים.
*
יום חמישי יום פתוח בתל - חי. פאק יאעה אני שם. צריך לצלם דברים. יהיה טוב. יהיה מגניב.
*
לחלום על שגרה חומרית של ספרים, אלכוהול, בגדים, ושטויות מוזיקליות קבועות כל חודש. חולם על קייס בירה במקרר, קבוע. חולם.. כבר אני לא יודע על מה עוד, מלבד להמשיך קווים דומים למה שקורה לי עכשיו.
לא פשוט. לא קל. הרבה בלבולים. הרבה מחשבות. הרבה.. הרבה צריך לפרוק, מהעבודה הזו, מהחוויות שחווים בעבודה עם החבר'ה שלי. הרבה. הרבה לפרוק. אבל הכל מתגמל, הכל זורם. ורק ביטוח לאומי בן זונה.
יש כ"כ הרבה דברים לכתוב שלא יוצאים לי לאחרונה ואני לא יודע למה.
אבל זה לא משנה.
הכל בעיתו, הכל מסיבתו, כן הלאה, הנאום הרגיל שלי על מהותה של הזרימה.
*
הייתה לי ולאחד התלמידים היום שיחה מאד חשובה בנוגע לתפיסה ולגורל שלו. אני חושב שהצלחתי לגעת בו, ולהגיע לעצבים חשופים. הוא לא בכה, אבל ראיתי מבט של "פאק, נכון". אני רק מקווה שאני לא משלה את עצמי. אלוקים, פאקינג שיט, שיצא מהסרטים שלו, שיהיה לי בריא הילד. ילד יפה, באמת, וחכם באמת. חבל לראות אותו קצת דופק לעצמו את החיים, אפילו בקטנה. גם שריטה על פח זה לא נעים.
*
לא צריך יותר מלהתמיד בשגרה הזו. זו הדהארמה שלי.
אום נאמאה הקדוש ברוך הוא, האשם והו ואישטם ואסתי, ד'או טיי ד'או פיי צ'אנג ד'או, אד אטרנאם, פי כול סנאת אל-חייאתי.
-אנחה גדולה-
ועכשיו לסיים את הפיתה-פיצה, הרום השחור (יש לי שתי אפטות), והשקט הזה.
אולי לנגן עוד מעט.
פאק יאעה.
פאק יאעה.
אהבות עולם
צרי.
(בברכת שיהיה לכולכם כיף בבוקר ואמא של כולכם צוות בידור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
