כי אין לי כח להתבונן בהווה. כל פעם שאני נכנס לשגרה שאני חופר עליה יותר מדי זמן, קשה לי לכתוב עליה פוסט.
ומאחר והשגרה היא כל מה שיש לי עכשיו - עד כמה שהיא מרגשת ומגניבה - קשה לי לחפור עליה. לכן, הנה פוסט של דבר שאני רוצה שיקרו אחרי התואר.
בארץ אחרי התואר
בארץ אחרי התואר, שהיא בכלל זמן, אני אדע כבר אם אני בירושלים או בת"א, או אולי אפילו חיפה או ב"ש, ומה אני אחקור. אם הכל הולך חלק ויפה, זה אני ובוך חוקרים תזונה טבעונית והשפעתה על פרופיל ליפידים (אני) ושיקום לב (הוא) עם מימון חיצוני.
בארץ אחרי התואר, אני אלמד קודם כל רוסית וערבית, אח"כ ספרדית, איטלקית, צרפתית, גרמנית ואת כל שאר השפות שיש לי בצד. צעד אחר צעד. אחת אחר השנייה. אבל אין ספק שהסדר עדיפויות קובע ערבית ורוסית קודם. אני צריך לדעת לתקשר הרבה יותר טוב.
בארץ אחרי התואר פרוייקט מצפה רמון יצא לפועל. ונמשיך להשקיע באולפן ביתי וללמוד דברים מוזיקליים. נמצא מורה אחר לפלמנקו, מורה אחרת לפיתוח קול. מה שנצטרך למצוא נמצא. אם מצאתי בקצה המדינה, לא נמצא במקומות יותר הגיוניים?
נמצא יחד דירה שוב, נתארגן על עצמנו. את גם תדעי לאן לעזאזל את הולכת מפה. לעזאזל, את תחשבי על זה.
אם יהיה זמן בתואר, ואם לא, אז בזמן אחר, נעשה קורס CBT. ונעשה קורס קאוצ'ינג. ונעשה ABA אפילו כדי להכיר אוטיסטים בדרך נוספת. ונמצא מסגרת קלינית אחרי הסטאז' (איכ) ואחריה נלך ללמוד פסיכותרפיה. ואני אהיה טוב בזה. והנחיית קבוצות מורחב, כמובן, אולי אפילו איפה שאמא למדה בזמנו. ואז נהפוך את המקום במצפה רמון להנחיית קבוצות. ננחה אותם למשהו אחר.
בארץ אחרי התואר ניסע לאיסלנד ואז ניסע לאפריקה. ואולי קצת ספרד כשאני אדע לנגן קצת יותר טוב ויהיה לי סטייל משלי, עוד איזה שנה שנתיים שכבר אני אתחיל להשמע קצת יותר נורמלי.
ותהיה לי שוב שגרת טאי צ'י. וגם יוגה. ואירובי קבוע כמו שאני אוהב. לא בא לי חדרי כושר ופיתוח שרירים. קצת בשביל העצמות. לא הרבה יותר מזה.
ומתישהו,
יהיה לי משהו אמיתי ועמוק לכתוב.
כרגע, רובם קופצים לפני החלומות, ואני מספיק להעניק אותם לאוויר העולם במקום לבלוג.
מעדיף שהבלוג יזכור.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
