1.
פירורי יום יום, פירורי שעה, פירורים מפה ומשם.
טורח לכתוב פוסט, כרגיל, בלי אמירה אמיתית. השנה הזו, השנים האחרונות - לימודים, חיים באשר הם, תודעה באשר היא, לא מסרסת אותי ולא שוחקת אותי במובנים הרגילים שלה. אני זוכר מה זה להשחק באמת. הצבא. הפוסטים פה והמילים שלי זוכרות את זה הרבה יותר טוב, אולי כי הרגשתי עד כמה מחוק ורחוק ממני הגזירה ההיא - אבל עתה, אין אלו גזירות ואין אלו דברים רעים. הם דברים שונים כ"כ מחלק מהאמונות שאני עדיין מאמין בהם, חלק מהשריפות שעדיין שורפות אותי מבפנים שאני עדיין לא בטוח שאני מבין איך להתמודד.
ודברים שאני לא יודע אם ראוי שאני אכתוב אותם כאן. באסה שיש דברים שבכ"ז אתה לא רוצה להוציא לעולם החוצה, שגם אותם צריך לדמם בשקט או לא לדמם בכלל.
אהח, סובלימציה, סובלימציה, איפה את?
(מר ויינרט נכנס למיטתו הקרה ומביט אל עבר אישתו האהובה ותוהה לעצמו מתי לאחרונה חי באמת ומי הבן שרמוטה שהגדיר לו מה זה לחיות?)
הנה את?
2.
היומולדת שלי היה לא מזמן. לועזי ועברי. אנשים תמיד שאלו שאלה שדי עצבנה אותי - "מה אתה עושה ליומולדת?" - וואלה, מה יש לי לעשות ליומולדת? להשתכר שוב? אין לי כח, ואחרי כמה פעמים טובות עם אנשים טובים במיוחד, אין לי טעם לעשות את זה בלעדיהם. להשתכר לבד, זה נוראי, בטח ביומולדת. להשתכר עם זוגתי - היא סחית בלטה שלחוצה על הסמינר שלה כאילו זה מינימום הדוקטורט שהולך להציל את העולם, כך שבטח ובטח שהיא לא תשתה איתי (EVER) (זה דווקא בריא, תחשבו על האופציה ההפוכה = שחמת הכבד). חברים? בצפון? אמיתיים? לא, לא באמת. מצד שני גם אני לא טוב בלהשיג ולשמור על כאלה, ואנשים שמתאימים לי נמצאים תמידית רחוקים מאד (הם בד"כ מוזיקאים ומוזרים ובארשבעים/תל אביביים באופי ובמיקום הגאוגרפי). פה בצפון אלה שכן הם נוודים מוזרים, רחוקים מספיק כדי שהמרחק יהיה כזה שאי אפשר לקיימו דרך אלכוהול, וכו'. קיצר, יש לי את מגוון התירוצים להשאר סחי ביומולדת, תוסיפו לזה שפשוט לא בא לי.
למה אנשים לא שאלו "צרי, איזו שנה אתה רוצה שתהיה לך?"
מצד אחר, אנשים כן איחלו לי ברכות מדהימות ומקיסמות ליום הולדת על הוול בפייסבוק ובדרכים אחרות, וזוגתי יצאה נפלאת על ברמות וקנתה לי בול שניים מתוך הכמה דברים הספציפיים שה' יודע שרציתי הרבה זמן ובכלל אני אוהב - פוסטר של מאהלר (מתמוגג) ובקבוק של טאליסקר (פאקינג, טאליסקר, פאקינג, שיט). כפרה עליה אישה נפלאה. אשכרה הקשיבה לי ביומולדת.
פאקינג איי.
מה שלא יהיה, אני בהחלט לא מרגיש דכאון יומולדת, או אם אני מרגיש דכאון באשר הוא (ממש לא מז'ורי, אני מתפקד, יותר מדי מתפקד אפילו) אז זה ממש לא קשור אליו, שלא כמו אצל יצורים אחרים שמשום ממה ממש מדוכאים מזה שהזמן עובר.
בעצם אני חושב שאני ממש, בשיוויון נפש. עם הכל. אולי ככה זה מרגיש, כשנכנסים לטאו, שלב לפני שנהיים ממש מאושרים או משהו כזה, או שלב אחרי זה. או אולי ככה זה. נכנסים לשגרה (ומשתדלים שהיא תהיה טובה מיטיבה ומעמיקה ולא מבזבזת זמן סתם), ורק לא עושים כושר (אבל אוכלים ירקות! ושמן זית! ולא הרבה שומן רווי! או דברים מקבוצת השונות! יאיי! תזונאי!).
פירורים.
3.
השינוי הזה שעבר עליי בזמן האחרון באמת מוזר לי.
פירורים, פירורים ממני נשלפים ומנוקים ואני מרגיש לאט לאט איך שבאמת כמו נחש דווקא למדתי להשיל, להוקיע, להעיף, לשכוח.
לשכוח את השיער הארוך ולהחליפו בזקן, לשכוח את השנאה ולהחליפה באהבה, לשכוח תשוקה con brio ולהחליף לma non troppo, להחליף אוניבסליות הומנית אעלק ברציונליות מתודולוגית, להחליף חלומות ולהמציא חדשים, להפסיק להיות זונה ולהתמסד בשקט, להפסיק להשתכר ולהתחיל לאכול ירקות... וכן הלאה.
גוזז לגמרי את מה שהיה פעם, וכנראה שעוד הרבה זמן אני אמשיך להתלונן על זה .לפחות עד סוף התואר.
שיט, עוד מעט נגמר הסמסטר.
זה אומר שישאר לי סמסטר אחד.
וזהו.
B. Sc.
שיט.
4.
קייט בוש - רץ לגבעה
אייל גולן וטריפונס (?) - פיצריקה.
יאפ. זה מה ששמעתי עכשיו.
מי אמר נדפק השכל ולא קיבל.
5.
רציתי להוסיף אינטרמצו
אבל אני עייף מדי
ואני לא יודע אם מקשיבים לו
וכרגע אין לי משהו ספציפי להגיד בו, או יותר נכון - אני מתבאס על קונסטלציה של להקליט-במחשב-השני-להביא-לפה-וזה.
עייפות, תבינו.
מי שנשאר פה בכלל.
ונשארו פה.
נראה לי.
למה איכפת לי מזה בכלל!?
אגו מזדיין.
אהח.
שיהיה בטוב
אהבות עולם
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
