טובע בתהומות של עשייה מוחלטת, של ציות מוחלט ליקום; מנסה למצוא שוב איזונים בלו"ז אל מול דברים חדשים וישנים שבוקעים.
אני מביט לכל צד, אופוריה כזו כבר הספקתי לשכוח, או אולי אף פעם לא לחוות - אין לדברים אחרים טעם. מרגיש כמו חופש גדול, מתיש, ונפלא.
עקיצות מדוזות מבשרות לי שעמדתי במילה שלי, שוב, ושוב. ומה שבאמת חשוב ניצב אל מולי.
מחשב מתוקן, קיובייס 5, מוכן לדפוק את הסקיצות שהבטחתי לעצמי. נשמע טוב. נראה טוב. רק צריך לקצץ קצת מהזקן והשפם.
קולות אימתניים מן העבר, והפעם דווקא הטובים שבינהם, שבו להקיף אותי. סגירות מעגל שזורות צפויות. דברים טובים, רק דברים טובים. וסופסוף גרסא טובה של "איש רציני" (יענתו יהודי טוב).
רעיונות אינספור, וחזון מטורף לחינוך אחר או פוליטיקה אחרת, לא מונעות ממני עדיין את הרצון הזה, לברוח לצפון - אך היו בטוחים שאני רוצה להכפיל את עצמי - וחצי יישאר כאן, להמשיך לפעול בקהילה, ועם אלו"ט והועד עובדים (שמכריז על ייציגות) וכו', וכו'
מחשבה חצי מפחידה - אמצע יולי אני מקבל את התשובה אם התקבלתי לתל חי או לא. אני אצטרך לעבור קורס קיץ אם כן. מה שאומר שכבר לקראת אוגוסט אני צריך להסגר על דירה.
כלומר, אני צריך להתחיל בערך ממחרתיים לבדוק אם יש דירות או מעונות פנויים בתל חי. ולראות איך לעזאזל אני מתארגן על זה.
מפחיד, אבל אחרי שני מעברי דירה וכמה וכמה התנפלויות של אוטיסטים אני חושב שאני אסתדר עם זה. בסה"כ יש רכב וכו'.
קצת פחד.
אבל מאידך זה אומר שאני כבר מגשים עוד חלום, ובטיל. גם אם את הקודמים כביכול לא השלמתי; הרי את המוזיקה, הכתיבה, ושאר הדברים הבאמת טובים אני יכול להגשים גם אח"כ.
וקרוב לוודאי שאני אחזור לסטאז' ואחריו לב"ש. גם יש יותר עבודה פנויה בדרום = יותר לקוחות = יותר נסיון בעניין התזונה, וגם אני רוצה להיות חלק מאלו שיהפכו את ב"ש לעוד יותר ממה שקורה לה עכשיו.
אין דאגות בעולם הזה, מלבד חשבון בנק שאמור להתאזן ומענק מועדפת שבזכות הבירוקרטיה רק ממשיך להתעכב ודופק לי את כל תהליך המזומנים - כנ"ל לגבי קורס הקיץ המזויין - אבל ההורים יעזרו, ובמקרה הכי גרוע, בין לבין עובדים בקומבינה אחת או שתיים / או משהו דומה לזה.
אין מה לדאוג והתחושה רק אומרת שזה יהיה גדול מזה.
אחרי שיחה טובה מדי עם סספורטס, כרגיל, על עניינים ברומו של עולם סופסוף ברמה שאני נהנה ממנה - אני מרגיש מסוחרר מדי. אני מתחיל להקיא מכל העולם שאני נוגס בו. פאק יאעה.
והעיקר שהתאפקתי מריבאונדים ושטויות דומות.
רק שקט ושלווה בתוך המערבולת הזו.
mein himmel, ewig..
:)
רק אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
