השלל שלה: תיק חדש מגולף, שוקולדים והמון, זר פרחים, אזניות נורמליות, בובה של סינדרלה וסיפור, מכתב ברכה. בנוסף טיול סוסים ולונה פארק.
השלל שלי: חיוך. וכמה דברים קטנים בסופר פארם.
לא צריך יותר מזה.
*
אין ספק שדמעות זולגות בנהרות לחיים, כאלו שכבר מכח זרימת נהר הדמעות שלה כבר יצרו בקע יותר גדול מהסורי-אפריקאי בכבודו ובעצמו - אך הפעם בגלל אושר, ולא בגלל ריב או כעס או שטות או העלבה נסתרת - זה אחד הדברים היותר יפים.
גם הזעקה כשהיא ראתה את התיק שקניתי. כן. זה אחד הדברים.
*
אחותי מתחתנת, וגם לפחות שני זוגות אחרים מהעבודה שלי. על היומולדת של הכוסית שלי הייתה מעין מסיבת אירוסים. יש תמונות, אבל אין לי כח או רצון לפרסם אותן כאן, בעיקרון. היה בופה מטורף שאמא אירגנה (כמעט) לבדה. ונטשה העוזרת באה לעזור. וכל המשפחות באו. והיה שמח. ואמא הזילה דמעה או שתיים או מליון. איזה כיף זה דמעות של שמחה בחג מתן תורה. ואבא גם נתן דבר תורה מעולה כהרגלו (אעיי, עשירית מהחכמה שלו לוואי והייתה לי!). היה כיף ומשכר ומלא באוכל ובצחוקים ושחוקים משפחתיים, וכרגיל, ויכוחים ושלל השטויות הפסודו האינטלקטואליות.
*
היו עוד חוויות ששכחתי.
*
ואז הגיע רביעי בבוקר. כלומר היום. וואו. היום הזה היה אינטנסיבי מספיק בשביל יומיים, אני חושב. בין אם זה נסיעה וברבור קטן עד נחל אלכסנדר, פוללווד ביי טיול סוסים (פעם ראשונה שלי ושלה על סוסי סוס סוס) והיה נפלא ומרגש מלבד זה שהיה מדריך שאני צריך ללמד אותו פסנתר כמה שיעורים, כדי שילמד קצת משמעת (אבל אז המדריך שלו בא וכפכף אותו. חי חי.) - אבל הסוס שלי לפחות היה נפלא וזורם והיה כ"כ כיף. שמעתי באזניים שלי כ"כ הרבה נעימות פסודו מונגוליות/הונגריות כשצעדתי איתו בשקט (ומדי פעם דפקתי לו בעיטונת חביבה כדי שידפוק קיק, בואנ'ה, יש לו תאוצה, כפרעליו). באמת עשה לי חשק להמשיך לרכב על סוסים. אולי, אולי בערוב ימיי כך, אחר קריירה מוצלחת באלוהים פאקינג יודע מה, נלך למונגוליה, נקנה יורט, פוני או איזה סוס חזק טוב, ופשוט נחייה לנצח.
שירה חושבת שכל זה הינה התעללות מובהקת בבעלי חיים. אולי. זה למה אני רוצה ללמוד ממונגולים איך לרכב. הם עושים את זה כ"כ הרבה זמן, כ"כ הרבה.. לא יכול להיות שהסוסים שלהם סובלים כ"כ הרבה.
מילא.
*
BBB יודעים להכין אחלה המבורגרים.
*
ואז, איך בלי, לונה פארק. הרשמים העיקריים הם שמתקן הברייקדאנס טוב לגרום לך להקיא (ושממש כיף להשוות מתקנים לוודקות כאלו ואחרות); שהעור השרוף מדיום-וול של שירה הוא סקסי; והיא סקסית באופן כללי. רררראר. אני מבין את המדריך בדיעבד שניסה (לא ששמתי לב ריל טיים) להציץ לה בעופריה הצביים משהו; בלאק ממבה ממש לא שווה עלייה; חצי מהמתקנים ממש מדיטטיביים; למה לעזאזל כל המפעילים בני 15 למה?!; למה יש יותר מדי ילדים קטנים בעולם?!; נדמה לי שזהו.
היה ממש כיף, כמובן.
*
והעיקר שהיפיופה מאושרת מהשלל דלעיל וכו', ושאני מאושר מזה שהיא מאושרת, ומזה שרכבתי על סוסי סוס סוס (ששמו ירון), והייתי שוב בלונהפארק ת"א. הא. לונהפארק. הממממם..
*
יומולדת שמח שישי'לה.
*
אחותי מתחתנת כוסאמק. אחד הקטעים ההזויים היו אז כל מיני העלאות זיכרונות הזויים - בנדוד גיל סיפר שהבאתי מכות ללאקי ז"ל כשהייתי בן שנתיים, אז חלקית מהלך לי בנונשאלאנטיות; אני הזכרתי לאחותי ולאסתרי, כיום 2+ ורזה כמו מקל וסמנכ"ל שיווק בטופסופט או משהו כזה על הפעם הראשונה שהם לקחו אותי לבאולינג כשהייתי בן 5 או משהו כזה; ואחי הגדול כמעט שכנע אותי ללמוד סינית ומזרח רחוק ולהפוך להיות מתורגמן.
מה שמעניין אותי בטירוף ואני מת לעשות את זה; אך לא עכשיו.
*
מונח חדש שיתאר אותי מדהים:
Vita contemplativa
זהו להפעם, אני חושב.
אהבות
צרי