זה לא פשוט,

מחפש את החצי השני שלי בערך שנה - שאני אשכרה ממוקד בזה

ולא מוצא.

אולי זה כי אין? או שהכל התערפל כל כך שאין את הקווים למדוד את זה בכלל?

הכל מהיר מידי ולא באמת משקף משהו מהמציאות

הכל כ''כ אימפולסיבי ומיידי וכ''כ ואנטרקטיבי וגישמי.

מה עם הרגע, באמת להכיר, ולהנות ממנו,

בלי לחשוב מה יהיה ומה יוגדר בהמשך 

טוב, אי אפשר באמת להעביר מגפה עולמית מבלי לציין את זה בבלוג שלי שמלווה אותי מגיל 14 בערך.

אז שוב אני, רק יותר מבוגר מפוסט לפוסט (29)

וזה מרגיש ממש מבוגר לרשום את זה

כשפועל שום דבר לא השתנה..

חוץ מהשגיאות כתיב שהיו לי ב 2004 

אז לתימצות התקופה שדווקא ממש עברה בסבבה

ללא זוגיות, עבודה מהבית, גרתי אצל ההורים איזה שלושה חודשים וחסכתי מלא,

עברתי גם דירה בזמן הזה וזו הייתה החלטה מצויינת.. 

אין כמו פרברי תלאביב המרכזית :)

סביר להניח שאם הייתי צריך לכתוב את החיים שלי

ככה זה היה עד עכשיו

אבל מה עם הקטע של הזוגיות?